מורדות הרים

וכך זה נמשך, נאבקת באותו שדה מגנטי שמושך את ראשי אל כתפו, נכנעת לפרצי מחשבות ואנחות. 

"האם נתראה שוב?" הוא שאל רגע לפני שיצאתי מהמכונית, בנסיעתנו האחרונה. 

חשתי הפתעה. 

יצאתי מבלי שוב.  

בַּקּוֹלְנוֹעַ הֶחָשוּךְ

שְנֵי אֲנָשִים שֶיֵּש בֵּינֵיהֶם הֶכֵּרוּת מֻגְבֶּלֶת

יָשְבוּ

וְרָאשֵיהֶם הִגִּיעוּ לִידֵי נְגִיעָה.

וְלֹא הָיְתָה זֹאת יַד הַמִּקְרֶה.

כְּלָל וּכְלָל לֹא יַד הַמִּקְרֶה.

הוּא הִכִּיר בְּנוֹכְחוּתָהּ

לֹא אֲדִישָה לְנוֹכְחוּתוֹ.

צֵל שֶל הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ.

וְהִיא בְּלִבָּהּ: הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפְךָ.

לֹא נָפַל בֵּינֵיהֶם בָּרָק וָרַעַם,

הָיְתָה רֵאשִית

שֶל תְּנוּעַת אֲדָמָה חוֹתֶרֶת וּסְמוּיָה.

הִיא חָשָה בָּזֹאת הֵיטֵב.

הִיא חָשָה הַפְתָּעָה.

הִיא קָמָה וְיָצְאָה.

-דליה רביקוביץ'