מורדות הרים

בלי להתכוון תליתי בזה את כל כוחי. הנחתי על המגש את כל הכשירות שלי, כל האיתנות והסיבולת. את כל ההתמודדויות וההצלחות. כמו מהמר טרוף הימרתי על הכל והנחתי שם כל מה שהיה לי, ואיבדתי. איבדתי ואבדתי והתבדתי. זה היה לי חשוב הרבה יותר ממה שזה באמת, אכפת לי יותר מהפרופורציות הסבירות שצריך לקחת בהם את הדברים. אבל לא יכולתי כי איבדתי הכל. זה קרס ואני גם. וחשבתי שאוכל אחרי הלילה הזה לתפקד, קיוויתי. רציתי שזה לא ישפיע עליי כדי להוכיח אותם על הטעות, כדי לשדר את החוסן המדומה ששיקרתי לגביו. אז נסעתי לעבודה והבטחתי שהכל יהיה בסדר, עד שמצאתי את עצמי שוכבת על הריצפה בשירותים ונאנקת מכאב. ושם הבנתי שזהו, השלתי מעליי את השפיות והתפקוד כי הסתכלתי על הסמרטוט המרוח המייבב הזה שעל הריצפה שהוא בעצם אני ושום דבר כבר לא בסדר. והגיע הזמן אולי לבדק בית אמיתי, לא איזו אשליה של דיאלוג עם עצמי כשבתכליתו אני רק מספרת לי מה אני רוצה שיהיה ולא מה שאני צריכה שיהיה. ואולי זה החלק הקשה ביותר. להודות על האמת, לקבל את העובדה שהמציאות לא תמיד עולה בקנה אחד עם הרצונות, ואפילו ברוב הזמן. 

אז כנראה שזה זמן של אבל, והתפרקות. מאפשרת לעצמי לקחת מרחב נשימה ולא לעשות כלום כי כרגע בכל מקרה אני לא מסוגלת להתמודד עם כלום. אני מרגישה שהחיים גדולים עליי בכמה מידות ושאני לא מוכנה להתמודד איתם עדיין ואולי גם בכלל לא אי פעם. כרגע בכל מקרה חוויית ההצלחה והאמונה בעצמי נרמסו תחת נעליה הכבדות של המציאות, של הפחדים הכי גדולים שלי. אני כנראה לבד בתוך זה ואצטרך למצוא בתוכי את הנחמה ולאפשר לזמן להגליד את הפצעים. כך או כך החיים שלי מתהפכים ואני צריכה ללמוד איך לנווט בתוך הסערה הזאת. אני מקווה בנתיים לא לטבוע.  

הכוס מתנפצת ורסיסיה פזורים על הרצפה

הם לא יכתבו את שמך

לא יציירו פרח

העשן ננשף מתפתל לו ומתפתל

הוא לא יתלפף לכתר ראשך

הוא לא ישוב בחזרה

דמעות זולגות ונאגרות, מתערבלות

ואת טובעת

אי סדר שולט בעולמנו

וזו נטייתו הטבעית 

זהו חץ הזמן

הוא חולף וגדל הבלאגן

הסתכלי על שמיים

גם הכוכבים פזורים אקראית במרחב

הביטי בחייך,

הדברים לא מסתדרים מעצמם. 

אני נלחמת. 

השמיים עדיי, אני נלחמת נאבקת בידיים מדממות ועיניים מסונוורות אני נלחמת בשביל להישאר  

נלחמת בדמעות כל שעות היום. שלא ייפלו, שלא תימלט מעיני איזו דמעה סוררת. אני נלחמת לתפקד, קמה בכל בוקר ומשמשת פונקציה בחברה. אני נלחמת על העתיד וממשיכה לרקום תכניות ולקדם ולהתקדם אני נלחמת אני נלחמת אני נלחמת לא לאבד. 

אבל זה כל כך קשה. המועקה הזו היא כבדה יותר משאני מסוגלת לשאת וזו נפילה מתמשכת ואני כבר איבדתי כל רצון להיאחז או להיתפס אני באמת רק רוצה שייגמר כי אני לא יכולה יותר אני לא יכולה יותר להילחם אני לא יכולה יותר לשאת את החיים לשאת את המוות.

אני אוחזת את ההגה בעוצמה ומפרקי האצבעות כבר לבנים ואני לוחצת על הגז וממהרת להסיר את הרגל מהדוושה כי אני נלחמת ונלחמת כדי שהם לא יידעו כדי שהם לא יסבלו. האירוניה 

אני חושבת שאני קרובה לסוף יותר מתמיד 

אני חושבת שזוהי צרחה אחרונה בטרם אשתתק