אז אנחנו שני אחים ושני הורים.

ארבעתנו עובדים.

ההורים שלי עובדים מעל ל12 שעות ביום, אני בגלל הבית ספר לא יכולה לעבוד יותר משלוש פעמים בשבוע ואת אחי ההורים שלי כמעט כבר לא רואים כי הוא רק ישן בבית ושאר הזמן בעבודה.

ומסתבר שאנחנו ממש חיים בסרט שחשבנו שאולי אנחנו מעמד הביניים.

ההורים שלי ביחד בקושי מגיעים ל10 אלף. המשכורת של אחי כולה מיועדת למכללה שהוא אמור להתחיל ללמוד שם, והמשכורת שלי בעיקר על בגדים שאני צריכה והשאר נשאר לחיסכון לאוניברסיטה.

בבית בעיקרון לא חסר לי יותר מידי, יש לי הכול בשביל תנאים בסדר. אבל זה לי.

ההורים שלי מותשים. מהמשכורות שלהם בסוף החודש בקושי נשאר לנו משהו. ממש קצת וזה אם באמת השתדלנו החודש.

אחרי הארנונה, חשמל, מים, גז, ועד בית, ביטוח רכב, משכנתא, ביטוח חיים (חייב לעשות אם יש משכנתא), ביטוח דירה, אמצעי תקשורת למינהם, אחרי כול הלוואות שצריך להחזיר לבנק עם הריביות שלו... מה נשאר לנו לתדלק את האוטו טיפה ולנוסע לסופר ולספור כול אגורה כדי לא להיכנס למינוס שוב?

מצחיק שאני רואה אנשים שאומרים שהם מרוויחים 18 אלף ולא מצליחים להתקיים.. אז מה אנחנו? כמו דג על שפת הים לא מת ולא חי.

כמובן שעל חופשה משפחתית באילת אפשר רק לחלום (הערה לא הייתי אף פעם באילת ולא ים המלח) ולצאת למסעדות או לבתי קולנוע גם בגד פינוק ממש יקר.

ועכשיו עם כול הגזרות של מר.לפיד מה אנחנו אמורים לעשות? שיגיד לנו מה לעשות.

באמת, אנחנו ממש לא עצלנים ואנחנו מוכנים לעבוד (שלא כמו חלק מהאנשים במדינה הזאת.. לא רק חרדים אלא גם אנשים חילוניים שיושבים מובטלים ומקבלים כסף מביטוח לאומי) אבל ההורים שלי לא יכולים להתפצל ולעבוד בשתי עבודות בו זמנית.. למרות שבזמן האחרון אמא שלי מחפשת עבודה נוספת.

כן אחרי שהיא תחזור הביתה בשש בבערב היא רוצה ללכת ולעבוד עוד בשביל שאולי איכשהו לעמוד על הרגליים.

יש גירעון בתקציב, אני מבינה שצריך לסגור אותו. אבל למה תוך שנתיים? למה לא יותר זמן?

בשביל שנרגיש טוב הם קיצצו לעצמם את המשכורות ב10% אבל עדין כול נסיעה כול דבר שהם צריכים יש לזה סיבסוד! שיקצצו את המשכורות ב20% למה לא? 

הממשלה מזלזלת באזרחים ועושה מהם צחוק. 

אני אוהבת את המדינה הזאת באמת מכול הלב, אבל בקצב הזה היא לא תחזיק מעמד. לא עם הפוליטיקה החדשה של מר.לפיד, שהתקרב לצלחת ושכח את כולם.