העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים - אנשים שעבורם יום שישי זה הוא רק עוד יום בוא אפשר סוף-סוף לנוח ולהרגע מהשיגרון בדמות הביצפר/עבודה/בטלה, ואנשים שעבורם יום שישי מהווה פתח לריטואל מאוד קדום ואהוב - שתיית אלכוהול עד שוכרה. אנוכי משתייך אל החלק השני.
בצהריי האתמול, בעודי עסוק בכלום, קיבלתי שיחת טלפון פוחזת משימון (שימון למי שלא מכיר, או שמעון בעברית קלוקלת, הינו חבר טוב אשר חיל השיריון לקח ממנו את אהבתו הגדולה ביותר - הגאנג'ה.)
"ג'ניפר בוא לבחוץ לסיגריה"
"לההה אחי! חזרת??"
"וואלה לא אחי.. אני עוד בבסיס"
"אה..??"
"סתם סתם בוא יא אהבל"
ישיבת החולין על הספסל בגן החרא כיאה למסורת בת שנים רבות הובילה להצטרפותם של עוד שני יצורים שנויים במחלוקת (בנוסף לשני היצורים אשר כבר איכלסו הספסל) בדמוי דויד הגרוזיני ומיכאיל-ספירמאיל.
קבענו לצאת לעיר על מנת להשתכר. במקביל קבעתי עם ידינוס - המטרות כמו כן, היו זהות.
אין זה חשוב מה קרה במהלך אותו לילה קר וגשום בנבכי העיר הירושלמית מאחר וישנם דברים עליהם לא מדברים (בעיקר מפאת היותו של הזיכרון מעורפל מאוד בעקבות שתייה מרובה), אך חשובה שבדברים היתה ההארה אשר קיבלתי בבוקר למחרת, הארה אותה ארצה לחלוק עימכם.
אם כך אתחיל -
להשתכר זו הינה פורמולה אשר תמיד ואין זה משנה מה, תחזור על עצמה - בראשית כל יושבים ושותים. שותים ושותים מכיוון שלוקח לאלכוהול זמן לעלות לראש ופז"מ העיר דופק - ככול שההשתכרות תבוא מוקדם יותר כך מרובה יהיה זמן ההנאה ממנה.
בום !
אתה שיכור. כל העולם מסתובב סביבך ואתה מרגיש כל יכול. אחת ההרגשות בהחלט...
מדברים שטויות, עושים שטויות, על הזין. אם יש למשתכרים דבר אחד שהוא באמת ובאמת רק שלהם אז זוהי כנראה הלגיטימציה לעשות זאת. :)
לאחר זמן לא מבוטל של מצב נחמד שכזה, מגיע מצב ה"רוצה ללכת הביתה" - הראש מתחיל להסתובב והבחילה כבר עומדת בפתח. הידיעה כי הנאה כבר לא תופק מהערב אומנם מכאיבה במעט על הנסיעה הביתה אך היא נשטפת בין רגע ברצון העז לא לבצע שום אקט קיצוני במונית.
חוזרים הביתה בשעה הזויה זאת או אחרת, מסדרים יפה את הבגדים והולכים לישון.
מספר שעות לאחר מכן, מתעוררים כאשר הראש עדיין כבד (מצב של חצי שיכרון) ותשוקה לא מבוטלת למים קרים בוערת בנו.
חוזרים לישון רק בכדי להתעורר שוב, עכשיו כבר בצהריי היום ולגלות שכל הבגדים זרוקים על הרצפה וגבר עירום שוכב לידנו במיטה. (בלי הגבר העירום נו.)
הראש כואב משהו, כנראה מהניסיון להזכר בהשתלשות האירועים מליל קודם-לכן ועקיצות לא נעימות מכות בנו כל פעם שפרט לא כל כך נעים זה או אחר נחשף. מבט חטוף על חפיסת הסיגריות אשר רק אתמול נראתה כה חדשה ומלאה מגלה כי לא נשאר כל זכר למה שהיה אתמול והזין מכה בנו גם כאן - סיגריה וחצי מקומטת שוכבת לה בפנים, ונראת כמוציאה לשון לנוכח אי השליטה שלנו בעצמו.
אך יחד עם כל זה, להשתכר זו חוויה פשוט בתזונה!
אני משוכנע כי מספר קוראים של בלוג זה יכולים בהחלט להזדהות.
אז זהו, עד כאן להיום.
צ'מרו על עצמכם ותשתו הרבה אלכוהול :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
