אני כ"כ מעושן, שאני לא מסוגל להקליד בידיי העוד דביקות, אבל אני חייב, כי כשאני מעושן אז הכל מתעצם, גם הצורך לדבר
ואני צריך לדבר איתך אבל את לא קיימת יותר בעולם שלי
לא, לא את...
את
ואני שומע את השיר הכי לא בריא בעולם לסיטואציה הזו
אבל אין ברירה
כי אני חושב עלייך, ועליו
הוא, הTo the victor, go the spoils שלך
שזכה מן ההפקר, ניצח ואליו הולכים הפרסים
את- הפרס
דמיינתי אותך עלי בצורה הכי פרועה שעשינו
על אז כשכתבת שאת יודעת שהתחלת לאבד אותי
ושאת רוצה שאאבד אבל איתך
שאלך איתך לאיבוד כששכבנו
זה היה כלכך יפה כשכתבת את זה
וכל כך עצוב
ידעתי כבר את העתיד שנים קדימה
איך אשים לזה סוף ואתחרט תמיד
והנה, עד היום
ועכשיו את שלו והוא הכי יפה בעולם
כך את אמרת
לו
אבל היי,
שנינו יודעים שהוא קצת דומה לי
מתגעגע אלייך תמיד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
