אני בדיסוננס קוגנטיבי מטורף.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות וכל שנייה משנה את דעתי.
אני צריכה אלכוהול, והרבה.
ואני צריכה שיגרה.
אני בדרך כלל ישנה מעולה! אבל כל החופשים והחגים... בימים האחרונים אני שוכבת במיטה ערה עד 4 לפנות בוקר (למרות שאני ממשיכה לעבוד כרגיל בחול המועד)
פשוט לא מצליחה להרדם, והמחשבות... אוי המחשבות. קרנבל שלם בראש.
אני לא רגילה לזה.
חיי היומיום כל כך שוחקים אותי, בדרך כלל אין לי זמן להתמודד עם מחשבות. זה פשוט לא קורה. הראש נוגע בכרית ואני נעלמת.
מבחינתי היו שתי אופציות:
הסקס יהיה גרוע ויהיה לי קל לסיים איתו את הקשר
הסקס יהיה מעולה ואכלתי אותה.
אבל הסקס לא משהו ועדיין אכלתי אותה.
סקס גרוע, פור פליי מושלם, כל המסביב גרוע, ולי בכלל יש סנטימנטים כלפיו.
שמעו, זה לא שאני מאוהבת בו. אין לי ציפיות ממנו, אין לי פנטזיות על עתיד משותף, לא רוצה ממנו שום דבר. אבל עובדתית רק סקס לא מספק אותי.
אם רק סקס היה מספק אותי הייתי עושה סטוצים, אבל זה מעולם לא היה על הפרק בשבילי. מעולם לא עשיתי את זה.
אני צריכה יחס, אני צריכה שיעריצו אותי. גם אם מערכת היחסים לא מחייבת, אני צריכה לדעת שכשאנחנו ביחד- אני האישה היחידה ביקום שלך. גם אם זה ישתנה שניה אחרי שאצא מהדלת.
אני גם יודעת שאני שווה את המאמץ. לא רק כי אני נראית ומתנהגת כמו כוכבת פורנו.
כי אני מפנקת בטבע שלי, במהות שלי. לא רק מינית. אני אבשל לגבר שלי, אני אנקה ואקפל לו את התחתונים והגרביים אם צריך.
אחרי יום חמישי, האינסטינקט שלי (זה שצורח בכל תא בגוף שלי) זה בפעם הבאה שנתאם להביא בעצמי את היין והסושי.
כי זאת אני. לא כואב לי, לא קשה לי, אני לארג'ית ולא סופרת כסף (כשמדובר באוכל)
אבל בניגוד לכל האינסטינקטים שלי אני מזכירה לעצמי שהוא לא חבר שלי, לא בעלי, אפילו לא בטוחה שהוא עונה להגדרה של יזיז. כי גם החברות הבסיסית בינינו כבר לא עובדת לי.
אבל כן אכפת לי ממנו, אז למה לא בעצם?
אני הרי נחמדה במהות שלי. אני אוהבת לעשות נעים לאנשים.
אני לא רוצה לפעול בניגוד לטבע שלי.
אני נחמדה, סלחנית, וותרנית. אני מפנקת, טוב לי לעשות טוב לאנשים.
כן אני יודעת! אני פראיירית. אבל טוב לי להיות כזאת.
אבל איפה עובר הגבול?
באיזה שלב זה הופך מ'אני נחמדה כלפיו' ל'הוא מנצל אותי'?
אתמול ישבתי עם חברה למרגריטות וטקילה. ניסיתי לכתוב לו, אבל הוא לא ראה, וכשכבר ראה (כשכבר הספקתי לחזור הביתה) הוא בכלל לא הגיב.
אילו היה מגיב, ללא ספק הייתי לוקחת מונית אליו + שואלת אותו עם מה הוא רוצה בוריטו.
אז טוב שהוא לא הגיב.
נכון?
למה הוא לא עונה לי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
