ססססמו. מכירים את זה שהכנתם טוסט גבנצ, אתה מגיעים לשלב הטוסט מוכן, אבל כל הגבינה נזלה החוצה מהטוסט?

דרך היא מעבר ממצב מסוים למצב מסוים. כברת דרך.

לא תמיד יודעים את הדרך.

לא תמיד מתכוונים להגיע.

ואז פתאום אתה מגלה שהיית בדרך, והזמן עבר, ואתה קרוב לסוף הדרך, או שהגעת לאיזה מקום. גם אם לא רצית להיות שם.

ואז אתה מבין שאולי בזבזת זמן ומשאבים בדרך לא דרך. בלי בעצם להגיע לשום מקום. הזמן עבר, אבל אתה נשארת במקום.

אומרים לך לפעמים צריך תעודת בגרות צריך שירות צבאי צריך תואר ראשון. ושם לפעמים העצות מסתיימות. אנשים לא יודעים מה קורה או מה כדאי או לאן לכוון בהמשך.

כמו עם בנות זוג. חושבים שהיא צריכה להיות בעלת תכונות מסוימות, אבל לא יודעים מה אחרי זה.

ואז אנשים אומרים לך. 

אתה צריך לעשות כסף. כסף יעשה אותך מאושר.

או שהם אומרים לך, הכי חשוב שתהיה מאושר. תאכיל חתולים או משהו. זה יגרום לך להיות מאושר.

או תהיה מרצה באוניברסיטה. תכתוב מאמרים. או תרפא חולים.

זיבי על כלללללל אלה.

כל החיים שלנו הם אשליה אחת גדולה שמשהו חשוב. כשהדבר היחיד שחשוב הוא שהסיני הבן זונה שייצר את הטוסטר שלך באמת ישים טפלון בטוסטר. שלא תצטרך מברג או פצירה או שופין כדי להפריד את הטוסטר ולגרד את טוסט.

שאלתי את אחת הרווקות החמוצות בעבודה אם התכוננה לכיפור. אם עברה עם נוצה ונר לחפש את החטאים. אמרה שאני מתבלבל. אולי חושבת שחטאים חשובים זה רק הגדולים שיושבים לך על הפרצוף.

קצת מבאס אותי שהמאסטר פלאן של להיות הייטקיסט מלייאן עם בריכה קוויאר שיגועים בחורות ערומות כולירה כשלה. בקורס הראשון. לא הכנתי תכנית חלופית. אני מתנחם בזה שג'וניורים עם ממוצע 75 אומרים שיאלצו לעבוד בתור מתדלקים.

עמדתי היום בקניון. איכס איזה קניון. גברים לבנים מקריחים מובלים על ידי הכרס שלהם. דבות צפונבוניות עם טייטס אני בדרך לכושר. אנחנו הכי לא ז'ורנל. הכי לא הוליווד. חיפשתי דוגמאות לגבריות. מה עושה אדם לגבר. לא ראיתי בקניון. 

גבר זה כמו כוכב צפון כזה. מראה את הכיוון. מחוספס. קשוח. מועיל. יצרן. מישהו שבונה את המקרר של עצמו. לא אלה שעונדים שן של כריש על הצוואר, מי שמטפל בכאב השיניים של הכריש. זה גבר. 

גבר זה היכולת להגיד i did it my way, אבל לא בקטע ילדותי. בקטע של הצלחתי. להיות נאמן לאידאלים שלי. אם יש לי כאלה. למשל, לא להזיק לאחרים. ואז אתה שואל את עצמך. למה בעצם זה חשוב לא להזיק לאחרים. כאילו. מה אכפת לי. למה זה שהם יזיקו לעצמם עדיף על זה שאתה תזיק להם. כל מיני שטויות כאלה שהכנסנו לעצמנו לראש, על מה ראוי ונכון. ולא שאני חושב שצריך להזיק לאנשים. או שלא צריך להשתדל להמנע מלהזיק. אבל מה זה פאקינג משנה. אין טעם שתהיה ל"ו-ניק ביקום שלא בהכרח מקפיד לא להזיק. או סתם לא לסמס בנתיב השמאלי בכביש וליצור שיירה מן המאה שעברה.

אז כן. זיבי. 

החיים הם ריצת מרתון בלי קו סיום.