| ענוה, השתלטי עליי/הטביעי אותי במים הצנועים של האמת/הרפי את אחיזתך, זהות/שחררי אותי מהבהוב האגו/
אהבה היא לרוב רק חלום/ואם אני נוקשה ואכזרי לעצמי/אני משתף זאת עמכם/האם לנסות? היכול אני?
|
| 3/2024
20/4/2024
דעות הן כמו חורי תחת. לכולם יש אחד אבל לא צריך להתעמק בכולן.
לאחרונה יש קו מגמה שונה בצורת החשיבה שלי. אחרים (ובעיקר אחרות) ממני היו כבר עושות לעצמן פוני במצב הזה אבל עולם כבדרכו ואצלי לא קורה שום דבר. רק העליתי במשקל קצת ואני מחליט החלטות דרסטיות על המשך החיים, אבל די בקטנה. אחד הדברים שאני שם אליהם לב בתקופה הזו היא שבכל מקום אנשים בעיקר מראים מה הם חושבים ואין ככ תקשורת עניינית יותר. אז לכל אחד יש מה להגיד. אבל *לכל* אחד יש מה להגיד. על הכל. זה לא קצת מצחיק שאנשים מבטאים את זה דרך דיבור אל המסך שלך? מי הבן אדם הזה שהחליט שבא לו להביע דעה? האם זה רלוונטי? אתה לא תשכח על זה יום אחרי במקרה הכי גרוע וחמש דקות אחרי זה במקרה הכי טוב?
זה לא רלוונטי. כל כך הרבה רעש חסר תוכן מסביב שברגע שמסתכלים קצת מעבר אליו רואים עוד מדבר של שקט. אבל הרעש הזה סמיך. אתה מדדה דרכו, לא זז ולא מצליח לברוח מזה. כל אחד כאילו משווע דווקא ליחס שלך ואין לך מה לעשות עם זה בכלל. עולם כמנהגו?
נפגשתי עם המטפלת אמש. היא די חדה ומבינה דברים די מהר. בחרתי בטיפול ממוקד מטרה כי זה טוב משמעותית מסתם להציף ויאללה לך תתמודד עם זה לבד. היא חדה וזה בדיוק מה שהייתי צריך. מקווה שימשיך עם זה טוב, כי חלאס. אני לא במצב שאני יכול לגרום להתנהגויות האלה להמשיך לקרות. כל הפוסטים שלי בין אם פה או לא מקורם בדפוסי המחשבה האלה וכשאלה יעלמו יהיה לי פנאי להתעסק במה שחשוב באמת. השאלה היא מה חשוב באמת?
הפסקתי לקוות כי תקווה היא חולה רעה. היא פשוט עומדת לה שם חסרת מעש ולא מכוונת אותי לשום מעשה. לא סתם זה נשאר בתיבת פנדורה וכל שאר הרעות החולות כן יצאו. אם היא הייתה יוצאת לא היה למה לשאוף כי כל מה שהיה נשאר לך זה שהאלים היו מורידים לך את כל המזל שלך וזהו. זה הדבר שגורם לבן אדם להתנוון. מצד שני, ניתקתי את עצמי מכל הרגשות האחרים - אז הנה אני, אמור להיות לחוץ ברמות אבל מדחיק את זה. זה יגרום לעוד התקף חרדה? לא יודע, אבל אני ב"נירוונה". אז בסדר
אני לא נראה בשיא שלי בתקופה האחרונה, אבל היי, חזרתי להתאמן. אני קצת יותר פעיל. מסתובב עם אנשים יותר (למרות שהשבוע היה די מת). עובד כשיכול, מתחמק מהלימודים כל הזמן ובכללי סדר עדיפויות קצת אחר. קונה ערימות על ערימות של קטורות, כדי שלפחות אם החיים מסריחים יהיה אפשר לתקן את זה איכשהו. הולך לטיפולים. הרבה "self care" שטחי ולראשונה גם לא כדי שיהיה לי קצת יותר נחמד. זה לא בר קיימא כי אני חייב לסיים עם מה שחשוב, אבל אם לבזבז את הזמן, למה לא לעשות את זה בצורה הנהנתנית ביותר?
אוכל פחות, ישן יותר, משקיע פחות. מנסה להסתובב קצת יותר, מתאמן יותר, מנגן יותר, קורא פחות. מדליק יותר קטורות, משמעותית. מנסה לדבר עם יותר אנשים. מנסה להיות קצת יותר אדג'י בדרכי. עובד על דברים אחרים כרגיל. מבזבז את הזמן.
בעיקר מבזבז את הזמן.
עולם כמנהגו נוהג.
| |
| כינוי:
המחר כבר עבר
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
