1. הרצון לאזן בין הדחף התמידי לבלוט ולהיות "אני" לבין הצורך בלהתמזג אל תוך הסביבה ולהיות בלתי נראה. אני מנסה יותר מדי? אני מנסה קצת מדי? אולי התרופה היא ביטחון עצמי? איך אני מנווט בין הדברים האלה?

2. העולם משתנה. הייתי במקום אחד לפני כמה שנים ומתברר שהוא השתנה מאז ללא היכר. חזרתי להורים אחרי תקופה מחוץ לבית שלהם וגם זה זמני עד שאעבור שוב ואתחיל חיים חדשים. צריך להמציא את עצמי מחדש כי אני תולש את עצמי ממקום למקום כדי להבין עוד על עצמי ועל העולם על הדרך. משנה מקום משנה מזל? הכל חולף. גם אני חולף. אז אם כבר, להחליט החלטות הרות גורל שאני לא יודע מה המטרה שלהן בכלל.

3. להבין שלא כולם שונאים אותי ולא רק להבין - גם לקיים את זה ובאמת לחשוב את זה. גם להפעיל את המוח שלי לפי זה. 

4. אני חייב להעיף מקרבי יותר מדי דברים. בגילי אני לא אמור "לצבור" כל כך רכוש. זה רק כובל אותי עוד יותר