אני בת 27 ויומיים.

כבר שנתיים ברצף שאני בוכה בשעה 00:00 בתאריך ה26/08.

דווקא אותם האנשים שהכי לא ציפיתי מהם לאחל לי מזל טוב, עשו זאת. 

וכאלה שלא? וידעו? טוב שילכו קיבינימט, אגואיסטים שהם. איכסה.

בסוף לא הלכתי לחגוג עם י׳. מצד אחד אני שמחה שהקשבתי לאני הפנימי שלי. הם יצאו לפאב של זקנים בפלורנטין בתל אביב וזה לא הוייב שחיפשתי.

היום המשפחה חגגה לי בקטנה בבית, עם ארוחה חגיגית במיוחד. בן דוד שלי בא לבקר. היה לי קשה לראות אותו מורעב. כל כך קשה שאני מתחילה לאמץ את זה בעצמי. 

אני בדיכאון כבד וזה ניכר עליי. כבר ימים שלמים שלא יצאתי מהבית, לא התאמנתי אפילו.

אני מתחילה לאהוב את ההחלטה שלי לבחור בשלווה הפנימית. הפכתי להיות פרטית, מאופקת, צנועה, יותר ממה שהייתי.

אני כאובה, אבל אני מחלימה.

אני בדרך אל האושר האמיתי שלי. הוא מחכה לי.

https://youtu.be/q3Wm5pV30tc

ישרא והשטויות שלו

למדתי מהכאב הבזוי.

האמנתי למילים שלו הן התגלגלו על לשונו בפה, בצוואר, בכוס שלי.

כוונה תמימה שאני. היום אני לא קונה את המתוק שמרגיש כמר.

אני פזיזה למדי, אך אני עומדת מאחורי האינטואיציות שלי, הן לא מטעות כבעבר.

אני אלמד להגיד את המילה ״לא״ בבוא היום מבלי להסס, כמו גדולה. 

אני חושבת שהגוף שלי מלא בכוויות, זה כבר לא כואב כמו שזה כואב לי כלפי פנים.

התרוקנתי לחלוטין.

מחר י חוגגת יומולדת אני רוצה ללכת מצד שני אני לא יודעת איך אחזור משם לבדי באמצע הלילה, היא חברה טובה שלי, אני לא אאכזב אותה.

בתקווה שזה יצא ואולי אצליח לקום מהמיטה שבולעת אותי לתוכה.

בשישי הזה אני אגדל בשנה, ובערך עוד שבוע אני טסה וזה רק משתפר מעת לעת, מעניין... מה עוד ישתפר בחיים שלי?

https://youtu.be/J60IPPvLhWA