היום לפני שנה בדיוק, הייתי בבית של חברים עם בן זוגי (דאז) בקביעת מזוזה לכבוד ביתם החדש.

לפני שנה בדיוק חייתי בעולם שונה לגמרי מהיום.

היה לי בן זוג מצליח, חכם שבא מבית טוב ומשפחה אמידה.

גרנו יחד, בדירת החלומות של כל זוג.

לפני שנה הייתי אחרי סימסטר קיץ מוצלח, מאושרת שסיימתי את שנה א עם טעם טוב בפה.

לפני שנה הפכתי לדודה בפעם הראשונה לאחיין מושלם.

לפני שנה עבדתי בעבודה שאנשים בגילי לא מתקבלים אליה בכלל, עבודה מרשימה במקום מרשים.

לפני שנה הייתי אומללה.

לפני שנה הייתם יכולים למצוא אותי בוכה כי רע לי, כי אני לא מאושרת.

על פניו הכל היה נראה מושלם- נמצאת בזוגיות ארוכה עם מגורים משותפים, סטודנטית לתואר נחשב עם עבודה בתחום וניסיון שאין לעוד אנשים בגילי.

אבל בפנים, הייתי אישה מתה.

והיום-

היום אני רווקה שלא מוצאת את עצמה כל כך בעולם הדייטים אבל מגלה עולמות ומגלה דברים על עצמה.

היום אני סטודנטית שנאבקת כדי להצליח, ויודעת להוציא ציונים טובים אחרי עבודה קשה. אבל יותר מהציונים. היום אני סטודנטית עם חברים. יש לי עם מי ללמוד למבחן. עם מי לרכל. למי לבכות שבא לי לפרוש ועל כמה שהמכללה מטומטמת.

היום אני עובדת בעבודה שבשנה האחרונה קיבלתי בונוסים בשווי 4500 שח בנוסף ל1500 שח העלאה. אז נכון אני לא נהנית, אבל אני בונה את עצמי ומרגישה מוערכת.

היום אני משכירה את דירת החלומות של כל זוג לבד!
בחורה בת 25 ששוכרת דירה לזוג בעצמה. בחיים לא הייתי גאה בעצמי כך.

היום אני מוקפת חברות ומשתפת חברות יותר מאי פעם ואוהבת אותן בכל ליבי.

היום אחיין שלי רואה אותי ונקרע מצחוק, כי הוא כל כך אוהב אותי שהוא מאושר בחברתי.

היום אני בקשר הכי טוב שהה לי בחיים עם ההורים שלי. הם הנחת רוח שלי והאושר שלי.

היום אני בחורה רווקה בת 25 שחסר לה עוד המון כדי להיות מאושרת.

אבל, היא יכולה להגיד שהיא חייה את החיים, נהנית, עושה שטויות, בשביל עצמה.
מפסיקה לרצות אחרים, ומביאה את מי שהיא AS-IS.

היום הבחורה הזו לא מתפשרת, היא יודעת מה היא רוצה ועושה הכל כדי לקטוף את המטרות שלה.
היא נכנעת לשגרה המעצבנת, אבל דואגת לשבור אותה בכמות פעמים שמעלה גבה.

היום אני אדם אחר, כמות החרא שספגתי בזמן האחרון היא אינסופית. ובכל זאת למדתי להיות כל כך חזקה ולהישאר עם הרגליים על הקרקע.

אני של מלפני שנה לא הייתה מאמינה זו אני, שזה מה שהצלחתי להשיג ,לחוות ,להכיל.

ההתפתחות האישית שלי ולמידה העצמית שלי הם המפתח לאושר שלי. ואני יודעת את זה.

נשארה לי עוד דרך לעשות ואני עדיין לא יכולה להגיד שאני מאושרת.

אבל על אף המועקה שקיימת לי בלב ביומיים שלושה האחרונים, אני משוחררת.

משוחררת מלתת דין וחשבון, משוחררת מפחד, משוחררת משיפוטיות על עצמי.

אני גאה בעצמי. אני מודה לעצמי. אני בדרך לעתיד טוב ומאושר בשבילי. ואין פסגה שלא אגיע אליה.