היום זה היום שגיליתי שיש לך חברה.

חברות שלי ראו אותך השבוע עם בחורה, מחזיקים ידיים, מתנשקים, זוגיים. 

עברת על ידם פעם אחת והמשכת ללכת, אבל באיזה שהוא אופן היה חשוב לך לחזור איתה ולהתיישב ממש שולחן ליידם. 

מעיין הכרזה, יש לי מישהי חדשה תעבירו את זה הלאה.

באופן אירוני, יום לפני זה ובאותו היום התקשרת אליי. ואני? חסמתי לפני כמעט שבועיים. למה? כי גיליתי שיש לאמא שלי סרטן ופחדתי שאני אספר לך. 

לא רציתי שתהיה חלק מהחיים שלי ושתדע את הדברים שהם רק שלי. 

אז אני תוהה אם יש לך חברה, למה אתה מתקשר לאקסית? ולמה אתה עושה לי כואב בלב גם כשאתה לא בחיי יותר. 

אתה מתקשר ורואה שחסמתי אותך אז אתה חוסם אותי בחזרה באינסטגרם. אני לא קמתי והלכתי ביום בהיר וזרקתי 5 שנים לפח. אני לא שלחתי תמונות איטימיות שלך שצולמו בסתר לחבר. לי יש את כל הזכות לחסום אותך.. להוציא אותך מחיי. אבל אתה ? אתה עושה את זה בשביל טיזינג. כדי להכאיב לי. 

אתה מת שאני אהיה חלק מהחיים שלך.

ואז אני שואלת את עצמי, אם אתה אדם שאמור להיות כל כך שנוא עליי. אם אני מודעת לזה שאתה אדם קטן, דוחה, מבחיל וחולה. למה מתכווצת לי הבטן כשאני שומעת שיש לך מישהי? גם אם היא סתם דייט? אולי כי אני חושדת שיש לך מישהי כבר ממרץ- אפריל ובפעמים שכן דיברתי איתך תמיד הכחשת. וכשאמרתי לך שאתה אדם לא אמין, אמרת לי שאני היחידה שאתה הכי כנה איתה. ובטוח שיקרת. כי איזה בן אדם לא אמין לא ישקר?
ספק לי, ספק לך. אבל שיקרת. 

היום יש לי דייט, עם בחור חמוד שהכרתי דרך חברים, הוא רואה אותי, מכיל אותי, מתאמץ בשבילי על אף שהוא לא כל כך מכיר אותי. בזמן כל כך קצר שאני בתקשורת איתו הוא מלא דברים שאתה לא היית. שאתה לא יכולת לספק לי. 

היום זה היום שאני מתחילה לחסום אותך מהלב שלי.

כי מהטלפון זה לא מספיק. אני לא יכולה לתת לך מקום יותר. זה סתם מכאיב לי. איכשהו כבר 7 חודשים שאתה רק מכאיב לי על אף שאתה לא בחיים שלי. והפסיכולוגית שלי שונאת שאני לוקחת דברים על עצמי. כי אתה החלאה שלא משחרר אותי. אבל לי קיימת האפשרות לבחור שאני לא נותנת לך יד בדבר. והיום קיבלתי אותה. היום אני בחורת נכון. 

"מתי אלמד לבחור נכון? להאמין, לראות שטוב. בלי להביט שוב לאחור. לבחור נכון."

היום.

09.06.22

אני תוהה אם מתישהו מתרגלים לבדידות.

אני כותבת על זה הרבה כי זה בוער בי. קשה להיות לבד. אני קמה בבוקר- לבד חוזרת הביתה- לבד

תקופת המבחנים מעמיקה את הלבד ומקשה מאוד. זה לא בוער בי ללמוד ההפך, זה גורם לי ליפול לתהום של הבדידות.
החברות לומדות למבחנים, אז פחות נפגשים ובמקרה גם מחר ארוחת שישי שאני אעשה לבד.

אף פעם לא הייתי כל כך לבד ואני לא בטוחה שאני רוצה להתרגל לזה.

אני מרגישה שאין לי למי לספר מה עובר עלי, לא באמת.. אני לא בן אדם שאוהב לדבר על מה שהוא מרגיש והרבה פעמיים אני מתקשה להסביר מה קורה אצלי בלב ומה אני מרגישה.

לרוב אני גם מרגישה שלא יבינו אותי. אני תוהה אם היה מישהו שהיה חווה את מה שאני מרגישה הייתי בטוב? הייתה לי נחמה ? אני ממש לא בטוחה.
איי צרת רבים(בקול של תותית אובייסלי ואם אתם לא יודעים מי זו תותית הדלת החוצה מהבלוג פתוחה לרווחה) פחות הקטע שלי צרת רבים.

הלב שלי מלא ברגשות, חששות וחרדות. אני מרגישה שבזבזתי את הזמן תקופה ארוכה, שהייתי במערכת יחסים לא אוהבת (מצידו). הרי בן אדם שאוהב אותך לא יפגע בך ככה.

חיי הרווקות נחמדים. יש את היזיז הזה והיזיז הזה ומידי פעם אני מנסה דייטים (מנסה חחח אם לצאת עם 3 גברים בשבוע נחשב למדי פעם, אימוג'י מגלגל עיניים )

אני אכתוב לכם על עולם הדייטינג הכושל כי תכלס זה הג'וס. ואין לי מושג בכלל אם מישהו קורא ואם כן אז למה אבל אני בטוחה שלא תסרבו לג'וס..

אני אסגור בשיר שמלווה אותי עוד מהפרידה הקודמת שלנו, מלפניי כמעט שלוש שנים של זמר אגדי.

"אינשאללה תמצאי לך נחלה, תמריאי אל מעבר לחלל כי גם הסוף הזה הוא התחלה".
בונוס, "יהי שלום במחוזותייך שיפתחו נא כל דרכייך  ויבורכו הן שתי ידייך... ויתגשמו חלומותייך ותגדלי את ילדייך וכל הטוב עוד לפנייך כן, כל הטוב עוד לפנייך" ר.פלוטניק

31.05.22

אני לא מצליחה להירדם.

למה? כי אני אוכלת את הראש במחשבות..

מחר יש לי דייט ומדובר בדייט שבאמת בא לי עליו.

היו מעט מאוד כאלו מאז הפרידה. שבאתי באמת ברצון למשהו והתרגשתי. אולי היחיד מבניהם זה היזיז שלי כיום. שהוא היה הדייט הראשון שלי כרווקה.

אני לא מפסיקה לחשוב על מה אם אני לא אוהב את איך שהוא נראה? ( אני לא כל כך יודעת איך הוא נראה ) מה אם לא יהיה חיבור טוב? מה אם הוא רק מחפש סקס? לא יתלהב ממני? אם תהיה נשיקה גרועה? אם הוא יבריז בכלל?

עולם הדייטינג דיי חדש לי ולכן איתו מגיעים הרבה פחדים. אני מפחדת וגם זה הורגש בדייטים הקודמים. חפירות על האקס עד למצב שאני נכנסת לבאסה כי הכל עולה לי שוב. אולי קצת ביטול האדם האחר. יש כל כך הרבה במה לטעות, אז איך עושים את נכון?

מקווה שאני אלך עם הלב, שאני ארגיש את עצמי ואהיה מי שאני. שאני אצליח להציב גבולות במידה ואצטרך ואולי אפילו אצליח לזהות דגלים אדומים.

בהצלחה לי ומי יודע אולי זה בעלי לעתיד?

(הערת שוליים של הכותבת שכתבה את זה בדיעבד.. הוא לא יהיה בעלי, והיה דייט מאוד לא מרגש אין פה אימוג'י של גלגול עיניים, אז תדמיינו...)