אתמול בערב נפגשתי עם חברה שלי והיא דווקא הייתה נגד שאני אפרד מחבר שלי. היא אמרה שהיא חושבת רק עליי והיא יודעת שיהיה לי קשה לבד ושאני יהיה איתו עד שנאי אמצא מישהו אחר. אני אישית חושבת שזאת ממש מגעיל לעשות כזה דבר למישהו, להתייחס אליו כאל ברירת מחדל, כאילו אם אין משהו יותר טוב אני אסתפק בו. אני ממש ממש נגד זה ואמרתי לה שלא אכפת לי כמה זה קשה, אם אנחנו צריכים להפרד אז אני מעדיפה להיות לבד מאז לעשות אותו "ברירת מחדל".

החלטתי שכנרהא סופ"ש הזה אני אדבר איתו ואני אבקש ממנו שניקח הפסקה לשבועיים ככה שנאי אוכל לראות באמת מה אני חושבת. אם הוא יחסר לי בשבועיים האלה אז אני אבין שאולי עוד יש על מה לעבוד. ואם זה יהיה סתם פחד מלהיות לבד אז זה יוביל לפרדה. אני לא רואה ברירה אחרת.

אם זה לא זה אז שנינו צריכים להמשיך הלאה למצוא מישהו אחר שיותר יתאים לנו. כנראה it wasn't ment to be....

אני רק מקווה שאני לא ישאר לבד, בודדה וגלמודה, כי זה יהיה לי נורא קשה... יש אנשים שאוהבים מידי פעם להיות לבד עם עצמם אני ממש לא, אני אוהבת להיות עם אנשים אחרים.

אני מניחה שחבר שלי גם שם לב שהיחסים ביננו כבר לא ממש טובים. כי אני בקושי באה לישון אצלו, ואני יותר אדישה כזאת...

אני מניחה שאי אפשר להסתיר דבר כזה, ואני גם לא רוצה.