שוב עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, הרבה לא השתנה...

אני עדיין עובדת ו... אממ... זהו בעצם כי אין לי חיים. איזה כיף לי!!!
עכשיו יום שיש בלילה ומה שאני עושה זה לשבת מול המחשב כי פשוט אין לי חיים. אני מנחה שזה נשמע מוגזם כאילו אני דרמטית או משהו, אבל ככה זה...

מצבי כרגע עגום ביותר, אין לי חברים, בעקרון יש לי חברה אחת אבל הקשר ביננו נורא התנתק בזמן האחרון ואני לא בטוחה כמה אני רוצה לנסות לתקן, ומעבר לזה יש את בת דודה שלי אבל היא בת 18 וחצי ויש לה חיים משלה ואני לא רוצה להדחף לה אליהם עם החברים שלה וכל זה ויש לי עוד ידיד שאני מדברת איתו פעם ב... באיסיקיו וזהו

מעבר לזה החיים שלי מאוד משעמים. א'-ה' אני קמה מוקדם בבוקר לעבודה (5 בבוקר) חוזרת בערב (6-8 בערב) ויושבת מול הטלויזיה/מחשב. ביום שישי אני קמה מתי שאני מתעוררת ויושבת מול הטלויזיה או מול המחשב כנ"ל לגבי שבת... ככה זה שאין חברים.

זאת הרגשה ממש בודדת בגלל כמה סיבות. אחת מהסיבות היא העבודה שאני לא יוצאת מהבית מעבר לעבודה, הסיבה השנייה זה שאין לי עם מי לצאת החוצה, אפילו אם זה סתם ללכת לקניון או להסתובב בעיר או לשבת בבית קפה אבל הסיבה הכי חשובה זה שאין לי עם מי לדבר, עם מי לחלוק את הרגשות שלי וחששות, הדברים השמחים ובעיקר הדברים העצובים. זאת תקופה מאוד קשה בשבילי, אין לי חברים, אין לי חיים, אני מתחילה ללמוד עוד מעט במכללה ואני לא טובה בלימודים ואני מפחדת אני אכשל ואני מריגשה שאני מאבדת אמון באנשים ובכלל בכל העולם הזה.

השבוע הלכתי סוףסוף לפסיכאטרית כמו שתכננתי כבר הרבה זמן, סיפרתי לה על החיים שלי פחות או יותר על הרגשות והמחשבות. היא המליצה לי להתחיל לכת לפסיכולוג, ואמרה שביינתים היא תרשום לי כדורים נגד חרדה ודכאון. לא יודעת עד כמה זה טוב הכדורים האלו אבל זה לא שיש לי ברירה אחרת.

אני כל הזמן חושבת שאם לפחות היה לי איזה ידיד קרוב או חברה טובה היה לי עם מי לצאת ואז הייתייכולה להכיר עוד אנשים אבל אין לי אף אחד ובגלל זה אני לא יוצאת לשום מקום ובגלל זה אני לא מכירה אנשים , זה מן מעגל מדכא כזה ואין לי יכולת לצאת ממנו, אני מניחה שיש אנשים שמסוגלים ללכת לבר לבד ולשבת שם ולהכיר שם אנשים אבל הם בעלי בטחון עצמי מה שאין כמעט בכלל.

אני מנסה לחשוב למה הגעתי למצב הזה ולא מצליחה להבין, בתיכון ובצבא היו לי הרבה חברים, ואני בן-אדם חברותי ונחמד

אני לא רעה או מגעילה או לא יודעת מה ואני לא מצליחה להבין איך הגעתי למצב הזה שבו אני כ"כ לבד.

אני חוששת מאוד מהלימודים ואני לא יודעת אם אני יהיה מוסגלת לשבת וללמוד כ"כ הרבה, כי תואר זה המון השקעה והיה לי קשה להשקיע בתיכון אז אני מניחה שמכללה זה הרבה יותר קשה ואני כ"כ מפחדת שאני אכשל ואני לא אצליח להרכז והכל יהיה רע. וזה קשה כי הרגשות האלו כשאי אפשר לספר את זה למישהו שיעזור ויתמוך ויעודד, זה הורג אותי מבפנים...

אני חושבת שכתבתי מספיקה להיום, לפחות ביינתיים

אני מקווה שהפעם הבאה תיהיה בקרוב כי זה נחמד שלפחות פה אני יכולה להוציא החוצה את החששות והרגשות...

עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, האמת לא יודעת למה הספקתי.

בכל מקרה לפני חודש נפרדתי מחבר שלי. זאת הייתה פרידה מאוד ארוכה וכואבת... ניסיתי להפיל את זה על עצמי, כיאלו לגרום לו לחשוב שזה בגללי ואני אשמה ככה הוא לא ירגיש רע, אבל זה לא הסתדר...

ניסיתי להגיד לו שזה בגללי , שאני צריכה זמן לחשוב על דברים ושאני מרגישה שאני לא מתנהגת כרגילל בחודשים האחרונים ושאני צריכה זמן לבד לחשוב למה זה ככה ומה לעשות בקשרא לזה...

אבל הוא כנראה לא הבין כי כמה ימים אחרי זה הוא התקשר אליי, בעקרון זה היה כדי להתייעץ למשהו שהוא רצה את דעתי כי היא חשובה לו, וכל עוד דיברו על זה השיחה הייתה בסדר גמור, אבל ברגע שהוא התחיל שוב לדבר עליינו זאת נהייתה ממש שיחת שאול, זה היה כאילו אני נפרדת ממנו שוב, וזה כאב לי והייה לי קשה ככה שאני מניחה שלו היה עוד יותר קשה, כואב ופוגע אבל לא הייתה לי שום ברירה אחרת, הוא המשיך לבקש ממני שאני אחשוב על זה שוב ואמרתי לו שאני חושבת שאנחנו פשוט לא מתאימים אבל הוא חזר על זה שוב ושוב כאילו נכון שהוא הצד הפגוע, אבל ביקשתי להיות לבד בשקט, הקשבתי למה שאמרת למה לבקש 17,000 פעם שאני אחשוב על זה? מספיק פעם את, כאילו הוא מבקש שאני אנסה לחשוב על מה שהוא אורמ שאולי הוא צודק, אבל הוא לא מנסה לחשוב אולי אני צודקת... בכל מקרה בערך שבוע אחריי הוא שולח לי פרחים עם פתק שאנחנו צריכים להיות ביחד, והבנתי שהוא כנרהא חושב שאנחנו נחזור, ומכיוון שאני בשבלב הזה הבנתי שזה לא יקרה, התקשרתי אליו והייתי צריכה לדבר איתו שוב... זה כאילו נפרדתי ממנו 3 פעמים... בכל מקרה נראה לי שהפעם הוא הבין כי מאז הוא לא יצר איתי קשר.. אני מקווה שהוא יתגבר וימצא מישהי אחרת שתאהב אותו כמו שמגיע לו, ואל כמוני שחצי מהזמן הכלל לא ידעתי מה אני צריכה... מגיע לו יותר מזה.. הוא בן-אדם טוב...

אז כרגע אני שוב לבד... קצת מוזר אבל לא יותר מידי...

הבעיה עכשיו היא שאני כרגע במצב שאין לי חברים, כאילו יש לי רק חברה טובה אחת וזהו... כל שאר האנשים שהיו בחיי התרחקו ממני בגלל סיבה כזאת או אחרת, וחלק אני הרחקתי בתקופה מסויימת בחיי... ככה שאני נשארתי לבד איתה. והיא החברה הכי טובה שלי כבר כמעט 10 שנים ואני אוהבת אותה מאוד והיא הייתה שם בשבילי כשהייתי צריכה אותה בזמנים הכי קשדים (וכמובן גם בטובים) וגם אני הייתי שם בשבילה... אבל השבוע היא ממש עיצבנה אותי. ביקשתי ממנה לבוא איתי לאיזה מסיבה והיא אמרה כן ישר, לא אמרה שום דבר אחר, אמרתי לה שהולכת להיות מוזיקה שאני אוהבת וזאת מוזיקה שהיא לא ממש אוהבת אבל עדיין היא לא הביעה הסתייגות. פתאום אתמול היא מתקשרת אליי ואומת שהיא לא מתכוונת להוציא 70 שקל על מסיבה שיש בה מוזיקה שהיא לא אוהבת  ושזה היה ברור מלכתחילה שהיא לא רוצה לבוא.

א. זה לא היה ברור מלכתחילה.

ב. היא בכלל לא שאלה כמה זה עולה, וזה בכלל עולה 40 שקל ולא שבעים

ג. היא חיכתה יותר משבוע להגיד לי את זה , וביינתיים נתנה לי לפתח ציפיות

ד. היא לא מתכוונת לבוא למרות שהיא יודעת שזה חשוב לי ושאין לי עם ללכת חוץ ממנה, ככה שאם היא לא באה אני לא יכולה ללכת

ה. אני הייתי עושה את זה בשבילה גם אם זה היה מסיבה שעולה 100 שקלה והיא הייתה באילת או לא יודעת איפה, אני הייתי באה איתה ומוציאה את הכסף הזה כי אני יודעת שזה חשוב לה...

אני לא יודעת אם לכעוס עלייה או לא כאילו אני כועסת אבל אני לא יודעת אם אני צודקת... אולי היא לא חייבת לי כלום בעצם, כאילו אנחנו חברות אבל זאת מוזיקה שהיא לא אוהבת... ואם אני מוכנה לעשות משהו בשביל מישהו לא אומר אוטמטית שהוא חייב לעשות את זה בשבילי... והיא הייתה שם בשבילי כ"כ הרבה פעמים... אבל אני לא יודעת... עדיין למרות כל הנימוקים האלו אני עדיין חושבת שהיא לא בסדר... אני פשוט לא רוצה לריב איתהכי אני מכירה אותה לא חשוב מה בסוף היא תצא בסדר ואני אצא זאתי שהייתה לא בסדר... יכול להיות שזה אכן המצב אני לא אומרת שלא... אוף,ףףףףףףף זה נורא מבלבל...:(((

טוב זהו ביינתים להיות...