רוקדת עם מילים

שורבטתי ע"י דרלינג שלי :

א.      בגיל ארבע וחצי לימדתי את עצמי לקרוא מאחר שלאחותי הגדולה נמאס לגמרי להקריא לי פעם אחר פעם את אותו הסיפור. המעשייה המדוברת עסקה באיזו גורת דובים אנרכיסטית שאהבה לאכול אוכמניות ונאלצה לברוח מהבית על מנת לממש את תשוקותיה הסוטות, מפני שאמא שלה רצתה שהיא תאהב דבש כמו כולם (או משהו כזה). סיפור מכונן לכל הדעות שבלעדיו לא הייתי אני.

ב.       כשהייתי בת 25 "הרמתי" סט של תחתונים וחזייה סקסיים ביותר מחנות של 'ויקטוריה סיקרט' במרכז לונדון ונתפסתי על ידי המאבטח המסוקס. בהתחלה הוא הפעיל נוהל רגיל של אירוע שופ ליפטינג והודיע בקשר לממונה עליו, אבל אז, כנראה בגלל שהעיניים שלי הופכות לירוקות בשעה שהן מוצפות בדמעות (של בושה, של עצב, של שמחה, לא משנה מה...), הוא מילט אותי דרך הדלת האחורית ללא הסחורה הגנובה ואמר לי שהוא יגיד שהצלחתי לברוח לו מבין הידיים. מאז, יותר לא העזתי אפילו לשים אצבע על משהו שאני לא מתכוונת לשלם עליו.

ג.        לא עישנתי סיגריות במשך עשרה חודשים שלמים, אבל לפני כשלושה שבועות, מבלי תכנון או מחשבה מוקדמת, ביקשתי פתאום שכטה מהסיגריה של אחותי. את האמת, זה עשה לי סחרחורת והטעם היה מגעיל עד בלי די, אך לא עובדות זניחות שכאלו ימנעו מבעדי לרוץ הישר לפיצוציה הקרובה ולרכוש לי מיד חפיסה שלמה. עכשיו אני כבר מעשנת שוב, אולי לא באותו המרץ כמו קודם, אבל רק תנו לי צ'אנס ואני אחזור לעצמי, שכן 'נמושה מתמכרת לפיצויים אוראליים ואחרים' הפך כבר מזמן לשמי השני - מ.ש.ל.

אני מעבירה את השרביט לג'ון, סבסטיאן, שקדיה ורוית ,כי טובים הארבעה מהשלושה וגם כי כך אני מעניקה את זכות ההשתמטות למי מהם.

שנה מעולה לכולכם

עם הרבה אהבה, אושר וכל מה שעושה לכם נעים.