מים ביך ביך ביך
|
| 2/2005
משתינה עם דיסקמן
אני חושבת שלהשתין עם מוזיקה זאת בין החיות החזקות ביותר שאדם יכול להעניק לעצמו. למסקנה הזו הגעתי אחרי שלפני שעה בערך חזרתי הביתה עם שלפוחית מלאה עד כדי התפקעות. עכשיו, עולה השאלה מדוע לא התפנתי בשירותים שבבית הספר? זאת מאחר והגיהנום יקפא לפני שאני אניח לישבני ליצור מגע עם האסלה.
השירותים שלנו בבית הספר כ"כ מזוהמים שאני לא אתפלא עם לא נוצרה שם מערכת אבולוציונית משגשגת.
בכל מקרה כאשר סוף סוף הגעתי הביתה הרגשתי שאין פנאי להוריד את האוזניות וזינקתי לכיוון האסלה המבורכת.
פתאום זה היכה בי, אני משתינה ועם מוזיקה.
העיניין החזק פה הוא שהאזנה למוזיקה כשלעצמה היא חוויה משחררת משו ועכשיו, אחרי שגם הוספנו שיחרור פיזי שכזה, נוצרה כאן סיטואציה שהיא בגדר חוויה רוחנית של התחברות לעצמך.
משו לא בסדר עם חוש הריח שלי. הבוקר שוב קמתי ולא הרחתי כלום אבל כבר לא נלחצתי. העיניין הוא בעוד שאני מסבנת את עצמי, ריח לא מוכר הגיע לאפי.
תחילה לא זיהיתי אותו אבל אחרי שניות אחדות חשבתי שאני מריחה קרמל בתהוות ואחר כך השתנה הריח למיץ פירות. צעקה לאמא הסבירה שהריח הלא מוכר הוא טוסט שרוף. אני הולכת לחלות באלצהיימר.
לאחרונה הבקרים שלי מתחילים עם השלכת נעל על המזגן שלי, וזאת מאחר ויונים מזופתות הקימו מהאהל מחוץ לחלוני. יונים. אי אפשר לאהוב אותן.
על כן יש נעל מוכנה על הריצפה כל ערב.
הייתי בווצק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
