אמא אחרי גירושין פוטרה היום מהעבודה בעוד אחי הגדול הוא חייל בודד שמתעלל נפשית באחותי הקטנה, בזמן שגם היא מתעללת באחי הקטן אשר צריך לעבור אבחון פסיכודידקטי לבדוק אם הוא מפגר או נכה נפשית, כאשר מובן שאחותי בת ה14 נכה נפשית, פרנואידית וקצת מסובבת, וכל זה בזמן שאבי היקר מאיים להתאבד על מנת לקבל צומת לב...
ואני?
מה הפאק שלי?
אני בת 20, גרה בנס ציונה, נשואה לבעל שהוא חייל בסדיר בן 22 - הנדסאי אלקטרוניקה, ואמא לכלבה מדהימה בת חודש...
ביום שישי חברה של אבי מתקשרת לחוצה מכיוון שאבי שלך הודעה שהוא הולך להתאבד.
כמובן שזה קרה לאחר שהוא יצא מהבית שלי בכעס לאחר מריבה וכמובן שזה בא על מנת לשבת לי על המצפון.
אמרתי לה שאין צורך להילחץ, זו לא פעם ראשונה וגם לא אחרונה.
על מנת שההתאבדות שלו לא תשב על מצפוני פנינו למשטרה.
איתרו את הפלאפון שלו (חחח אבא בלי הפלאפון שלו חחח) באזור וכמובן שיצאתי עם הפטרול לחפש אותו, ואל תחשבו שאני כלבה קרה, לא היה אכפת לי איך ימצאו אותו, רק שימצאו ואני אוכל להמשיך הלאה, בין אם הביתה לישון ובין אם לעשות טלפונים ולהודיע למשפחה.
תמיד חשבתי שאני אצא בסדר, אבל עדיין יש חלק במצפון שלי שכועס עלי על זה שלא אכפת לי כי זה לא נורמאלי, אבל אם יכולתי לבחור בין אדישות לבין בכי כי הבן אדם שקוראים לו אבא רוצה לעזוב, אני אבחר באדישות עוד מיליון פעמים.
החיים מספיק קשים גם בלי שנסחוב את כל העולם על הגב שלנו לא?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
