ואיפה אני עכשיו בלעדייך?
אתה יודע שאני כלום בלעדייך!
למה?
ותמיד כשאני הכי צריכה אותך אתה נעלם, ואומר שזה לא מתאים יותר.
ההרגל הזה של לראות את אותם הפנים כל יום, כל היום, ואיפה הם עכשיו? בטח מבלות להן, חופשיות מכל מחויבות אליי.
כשאני איתך אני שוכחת מכל צרה כלשהי שיש לי, אני יודעת שכאתה איתי אני לא צריכה יותר כלום, אבל כשאתה נעלם, אני מרגישה שאני כלום, למרות שבפנים אני יודעת שאני הכל.
אני יודעת שאני מוכשרת ושיש עוד אלף אנשים שירצו להיות בחברתי ואוהבים ויאהבו אותי, אבל למה דווקא אתה?
אתה זה שהצלחת לגרום לי להתאהב בך, ולתת את כל החיים שלי לך, את כל מה שהיה שייך לי חלקתי איתך.
ולך? זה מזיז משהו שאתה כבר לא לצידי? כשתמכתי כשקשה, כשבאתי בבקרים? כשקניתי מתנות, שעשיתי הכל כדי לשמח אותך? שכחת הכל, אני יודעת!
אני הבנתי דבר אחד, אסור לתת לאף גבר את הלב, כי אז כשהם עוזבים, כבר אין לי לב, הם לקחו אותו יחד איתם, ונעלמו.
רוצה כבר לעבור את כל זה.
רוצה להפסיק לחשוב עלייך, על החיבוקים והנשיקות שלך, על הפרחים שתמיד היית מביא לי, את המילים היפות וכל החוויות?
רוצה לשכוח אותך, ושאתה בכלל קיים, לא רוצה לזכור אותך ולא שחיבקתי או נישקתי, אמרתי לך כמה שאני אוהבת ואני לעולם לא אפסיק לאהוב.
אני אוהבת אותך, הלוואי שלא הייתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
