לפעמים זה קשה להיות אני, לחיות בין כל האנשים האלו, אף אחד לא יודע מה אני רוצה ואת מי אני חושק.
לפעמים זה נחמד להיות אני, אין מחויבות כלפי בני האדם שסביבי, אני רשאי להתנהג כרצוני המלא.
לפעמים זה מוזר להיות אני, כשאני מנסה ומסביר למה אני אומר את מה שאומר אתם מסתכלים עלי במבט תוהה ושואלים לכוונתי
זה מוזר כשאני רואה אותכם מנסים להתנהג "רגיל" מנסים לדבוק לנורמה שהכתיבו לכם. זה אפילו קצת מוזר.
לפעמים אני תוהה אם אני היחיד שלא מבין את הסובבים סביבי, אני תוהה אם אני היחידי שחושב את המחשבות הללו.
לפעמים אני מוצא לי עוד מוזר או מזרה שכמוני אבל תמיד לאחר כמה רגעים אני מבין שהמוזרות שלהם שונה לגמרי משלי, אול יקצת יותר או פחות לעולם לא נדע.
לפעמים צורת ההתנהגות שלי פוגעת בסובבים אותי ואני תמיד מתאמץ להבין למה, לאחר שאני מפענח את הפגיע אני מנסה להתנצל ולהסביר את כוונתי, אך לרוב כבר מאוחר מדי ואני מפסיד עוד אדם, עוד חבר, עוד ידידה, חברה.
זה קשה להיות אני, לפעמים המאמץ מייאש אותי ואני כבר לא רוצה לנסות, בימים כאלו למדתי שעדים שאסתגר ולא אפגוש את אנשי. בימים כאלו אני מודיע שאני חולה ועייף לכל הסובבים אותי ואני נעלם לפינתי.
יכולים להיות מצבים שאני לא רשאי להעלם ואז אני מנסה להתאפק, בדרך כלל בימים הללו אני מאבד חלק מחברי או חברותי, זה מוזר שזה לא כואב לי אלה רק מאכזב, אני מוצא עצמי מאוכזב מעצמי על כך שלא הצלחתי להבין את חברי או ידידתי והם הלכו ממני, אני לא עצוב כשהם הולכים, ההפך ישנה הקלה קטנה שאני מנסה להסתיר בדרך כלל, אני יודע שאם לא אתאמץ ואשאר לבד אסבול. האומנם חברי לא חשובים לי והם לעולם לא מבינים לליבי, אבל אני זקוק לחברתם בימים מסוימים בדיוק כמו שהם זקוקים לחברתי.
היום כמעט איבדתי עוד ידידה.
כשהתבדחנו בהודעות היא ביקשה לבוא אלי לעבודה, דבר שאני שונא, ולצערי הדפתי אותה מעלי בצורה שהתבררה כלא נעימה בכלל..
הצטערתי קצת מאוחר מדי (כרגיל) והפגיע הייתה קשה לה מדי. התנצלתי שוב ושוב אבל אגו נשי פגוע זה דבר מדהים בעיקשותו.
אני מקווה שמחר היא תרגע ותבין את כוונותי האמיתיות. אני מקווה שנמשיך להתידד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
