געגועים לעכשיו וכאן

שלום חברים וחברות ..

נכון , אני סטריט ( או איך שלא קוראים לזה ) יש לי אישה נפלא ו 2 ילדים . ( ואני אומר את זה לא בהצתדקות אלא כקביעת עובדה ) ואני חיי לי את חיי שלי בשקט יחסי . אבל כשקוראים את הכאב ואת התיסכול אי אפשר להישאר אדישים.

ואם רן טוען שהוא קטן ( הוא מדבר על עצמו כ - רן ולא כפרסונה ה"בלוגרית" דויד וזה רק מחדד את הכאב ) מה אומר אני ?

ובכן , אני אומר שיש ליקרוא את דבריו של אדם משביל זה ולישמוע, בעיקר לישמוע את כאבו , ולהפיץ את הכתוב למען עוד אנשים יראו את הצד השני .

כן, גם אני חושב שיש מן הטפל לצעוד בירושלים ולא בת"א נניח , אבל זה לא אומר שאסור להם לצעוד בכל אשר יפנו . בדיוק כמו שאני לא חושב שזה רעיון טוב לסגור כביש בשבת רק כי הדתיים רוצים ו" מה אכפת לך אם הכביש שלהם יהיה סגור" . אכפת גם אכפת רבותיי , חופש הינו החופש לעשות מה שנירצה בכל מקום. אם החופש מוגבל הריהו לא חופש אלא הצגה.

תקראו , תחשבו , אל תסכימו איתו מיצידי , אבל אל תישארו חשוכים. תגידו "למה? "  בטוב טעם, תישאלו אותו שאלות שלא ידעתם את התשובה להם  ( הוא הנציג הלא רישמי לאגודה למלחמה בבורות .. )  . מאחורי כל מסכה מסתתר אדם כמו כל אדם עם כל הרגשות והכאבים והשמחות הקטנות.  אם אתם שוללים את הפרט והופכים אותו לכלל ואת הכלל הזה אתם שמים בשמורה סגורה , הכלל לא נעשה יותר " כלל" אלא עדין נותר פרט, איש ואישה מן הישוב שרוצים לא יותר מחופש בחירה לעשות את כל אשר את ואתה עושים .

( אבל אולי רק עם יותר נצנצים.... )

כנסו, תקראו..