אני מוצא את עצמי בזמן האחרון חסר מנוחה, כאילו היה צריך להעשות משהו ומשום מה "הוא" (המשהו) מתעקב.
אולי זה רק משבר וזה חולף כמו ששר פעם מישהו, ואלי אני זקוק לשינוי כל שהוא. אף פעם לא ממש האמנתי בשטויות אבל אולי צריך לעבור דירה, מקום חדש עם התחלה חדשה. אולי. הדירה הנוכחית אליה עברנו רק לפני חודשים ספורים לא נוחה לי . בעקר מנטלית... יש בה הרבה יותר מקום אבל הרבה פחות שמש.. מי יודע , אולי אני כמו הצמחים זקוק לכמות אור מסויימת על מנת לתפקד לאורך זמן...
ואולי צריך לשנות מקום עבודה ולקחת סיכון במקום אחר. ( מה עדיף אגב לדעתכם- להתקדם לאט (מאוד) במקום אחד (אבל"בטוח") או להתחיל שוב מקצת יותר נמוך אבל אם הבטחה לנסיקה גבוהה יותר -מהר יותר ?)
וביכלל- החיים ( כמו שאמרה לי פעם המורה מכיתה ג3 ) הם פוטנצייל !
עכשו תפקידינו להחליט מה לעשות איתו ? ( או כמו שהיא ניסחה זאת " לילד יש פוטנצייל והוא לא ממש אותו! )
לך תדע, את הפוסט הזה אני מקליד ביד אחת, יושב אל מול המחשב. עם הרגליים למעלה. - ורגע לפני שתחשבו לכם איזו זולה זאת אציין שבידי השניה אני אוחז את בני הצעיר שלאחר בכי ארוך הסכים להירדם עליי* , ככה שעכשו אני לא מעז לזוז או לינשום או ביכלל ( אבל זה לא אומר שזאת לא זולה )
וכשאני חושב על זה , זהו בדיוק אותו פוטנצייל שאני מאחל לו לממש.
צא לחיים ונצל אותם. עשה כמה שיותר . אבל אל תשכח להנות מהרגע. הרבה אנשים חיים במרוץ מטורף אבל אם תישאל אותם מה הם עצמם זוכרים הילדותם ? הם יענו לך את התשובות הכי בנאליות.
אף אחד לא זוכר עם כמה כדורי ים או שמשיות ( מי ביכלל שמע עליהם אז ) הוא הלך לים . אבל הוא זוכר את הרביצה שם בים עם הוריו . אנחנו לא זוכרים או לא מודעים לכמה היה אלא יותר להאם היה ביכלל...
אני זוכר שבתות עם הורי שאני מנסה לתת לילדי. חופשות כייפיות עם התפשרויות. קמפינגים עם שינה לא נוחה באוהל - אבל עם עיינים נוצצות של ילדה בת 4 שמספרת לכולם ש"ישנתי ביער" . ילדים כמו שאמא שלי אומרת "צריכים לחזור מלוכלכים ממשחק בסוף היום אחרת סימן שהם לא נהנו"
אז זהו, אני לא בטוח מה יצא לי פה הפעם. אבל ללא ספק יצא ארוך ממה שחשבתי.
ואם הספקתם להשתעמם או סתם דפדפתם (גילגלתם) ישר לסוף לפחות תזכרו את זה.
החיים הם פוטנצייל - הבחירה היא שלכם : לממש או לא לממש ( זאת השאלה )
שמיים כחולים.
* הקטנצ'יק הזה רוצה רק את אמא שלו... עניין של ציצים או מה...