כי לי יש גלידה בגביע

"........אתה אומר שהנסיעה עוד ארוכה,הרבה רחובות,הרבה רמזורים ו"לך כבר לא ישאר כבר מה לקרוא".לפעמים אתה כזה טמבל שאני לא יודעת אם לנשק אותך או להגיד לך בטון מתנשא שיש לך גם תווית במכנסיים.

"משפחה בלבד",מורידים אותי אחרי חמישה רחובות בטענה שאני לא מכירה אותך מספיק ואני לא יודעת אם לבכות או לצחוק להם מול העיניים.הייתי רצה אחרי המכונית המטופשת הזאת עם האורות המהבהבים אבל ראיתי את הלחי הימנית שלך נוטה ימינה ואת השפתיים עולות אחת על השנייה ואני כבר יודעת מה זה אומר."אז לא צריך",צועקת ברחובות כמו מטומטמת כאילו שהעוצמה תשנה את זה שאתה לא שומע,את זה שאני לא מפנימה.הנסיעה הזאת הייתה ארוכה מדי במילא ויש חדשות ב9 אז לא הייתי מספיקה ומזל.רציתי להגיד לך תודה ונזכרתי שזה לא מנומס אז שתקתי,ראיתי שקראת חיוך והיה לי נעים שלך לא היה. ואז פתאום התחלתי לאכול את עצמי כי זה מה שהייתי אמורה לעשות,כנראה שמחשבות מקובעות זה דבר מדבק."