כי לי יש גלידה בגביע

משומשת הזרוקה על רצפות הרחוב ממנה העשן עוד מתעקל מעלה ונע לצדדים והיא חמה,היא עוד דולקת,זורמת בנהר של לכלוך במורד הרחוב ונבעטת בין זוגות רגלים שדוחקים לפינות המדרכה,לפתחי ביוב צרים.בגשם סוער מתגלגלת אל תחת עיתון קרוע או ספסל פנוי,בוערת באיבה בלהט מוסתר.חתולי רחוב נכווים,תינוקות רכים תוהים,והיא עוד משחררת, ענן צנום של חום שמאיר עלטה מאופפת,אל החלל.בהיותו חשוך היא מאבקת ניצוצות של תאורה,ובהיותו מואר היא מפלסת נתיב של דלקה במדרכה.שעות וימים היא מרחפת תוך גחינה ליד תחנות אוטובוס בשלג,בין טיפות ארטיק שנוזלות בחום הקיץ על הקרקע.מתחמקת מעוד מטאטא של מנקה הכביש,משתחלת בין חורים בשקיות אשפה.מדי פעם נדבקת לגלגל אופניים ומסתובבת שוב ושוב,רוכבת על סיבוב החיים,כואבת,אובדת,אבל לא מפסיקה לבעור.כמו המסע שלה,היא לא נגמרת לעולם.

וכמו סיגריה עקשנית,אל תיתני לאף אחד לכבות אותך.