(זה מרצד כל הזמן בין גיבורת העל, שרוצה כבר היום להתחיל לארוז וללכת לחפש דירה, לבין הקורבן, שעוד לא באמת קיבלה את ההזדמנות שלה למפגן רחמים עצמיים ולמרחץ דמעות הגון. אתמול, אחרי שהלך, היה. עיני עדיין צורבות ממנו. אבל התייבש. משהו עוצר שם. צריך למצוא איך לנקז הכל החוצה, כי זה עלול לתפוח בתוכי. בינתיים, כך נראה, המקום הזה יכול לשמש מה שהוא נועד לו מלכתחילה: יומן. מיד אצחצח שיניים. עמכם השמיכה)

שבע בבוקר.
מקיצה בתנוחה משונה במיטה: פרושה על האמצע.
אין אפילו רגע של בלבול,
ההתעוררות היא עם הידיעה השלמה ועם תחושת המרחב הבלתי מוכרת.
פני יבשים וחמים.

אני ממששת אותם ונזכרת:
אתמול, בערך בשעה הזו, נמצאו בלתי אהיבים בעליל.