מצחיק איך שהכול חוזר על עצמו איך אני רץ אבל משיך לימצוא את עצמי מגיע לאותה נקודה,רק אם יותר ניסיון
בכול מיקרה אני וענת ניפרדנו שוב אני לבד .
ומיצד אחד מאוד עצוב לי . אבל מיצד שאני אני מרגיש הקלה
אבל הדבר הכי מעצבן זה שאני מרגיש בודד ודחויי.
החברים לא הכי שומרים על קשר הדוק ואומנם אני מקבל קצת מחמאות אבל אני עדיין מרגיש דחויי
אני חושב שלנשים בארץ יש אגו ממש מנופח והיחס שלן לגברים ממש מגעיל
אם ניקח לדוגמא בחורה שהיא לא ניראת משהוא ואפילו מכוערת ,
עדיין תמיד יהיה גבר חרמן שיתחיל איתה .אז תחשבו מה קורה לבחורה יפה כול יום מלה בחורים מתחילים איתה
זה כבר לא מחמיא לה , היא רגילה לזה ,היא רגילה לזה שהיא כוסית ויפה זו עובדה ,אז האף שלה למעלה
וכשגבר מגיעה להתחיל איתה כי היא מוצאת חן בעיינו [ואני לא מדבר על ערסים מגעילים שאומרים "מה קורה מתוקה וכאלה...] היא ישר בשיא ניפוח האגו וסביר להניח שהיא תנפנף אותו בצורה מגעילה. מיבלי לחשוב ביכלל כמה אומץ אזר הגבר כדיי להתחיל איתה ביגלל שהיא הייתה מוצאת חן בעיינו והוא לא רצה לפשל .
גם אי איפשר לדבר היום אם מישהיא מיבלי שתחשוב שאתה מנסה להתחיל איתה ,
וזה קורה הרבה ,לדוגמא.
הייתי ברכבת פעם אחת ואיחרתי לבסיס אז שאתי מישהיא מה השעה וזה הלך ככה
אני: סליחה ? מה השעה ?
האישה [בטון מר]: יש לי חבר!!!
אני:בונה ימפגרת גם לי יש חבר , מה השעה?.
בסך הכול רציתי לדעת מה השעה .אתם מבינים ?
בקיצור זה מגעיל אותי ואני שונא להתחיל אם בחורות ,למען האמת אני לא חושב שמגיע להן ביכלל
זהוא אין לי כוח יותר ליכתוב ,אני עובד מחר בבוקר כמו כלב אז לילה טוב
אם יש מישהיא שקורא את זה אשמח לתגובה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: