טוב אז נכון, שנה שלמה לא כתבתי אבל זה בסדר..
אני חושבת שככה זה כשאת בצבא ההגנה לישראל...מי יתן ולא נדע עוד צה"ל.
בכל אופן, אני חושבת שיש לי קצת בעיה.
הגעתי למסקנה שאני לא רואה את עצמי כמו שאחרים רואים אותי.
לפעמים אני חושבת שיש בי יותר, לפעמיים פחות.
בתקופה האחרונה שקעתי בדיכאונות רבים, נלחמתי במלחמות שלא שלי.
את האמת לכולנו יש שדים בארון, אבל אני חושבת שאני גוברת עם הכמות שלי.
אני לא חושבת שאני שונה מאחרים, אולי בעצם הצדקנות שלי 
אבל אם נגיד את האמת, אני חושבת שאני קצת שונה.
יש לי מאבק מתמיד לתקן את העולם, אני לא יכולה לתקן את העולם ולא את האדם.
אני יכולה לתק רק את עצמי.
מצחיק אותי פעם חשבתי שהבלוג הזה אולי התפרסם.
חשבתי שאני אהיה יוצרת.
יש לי כלכך הרבה להגיד במשך כעת 5 שנים זאת הייתה הבמה שלי.
כן, מגיל 15 שאני כותבת כן, אפשר לראות שהשתנתי מאוד.
עכשיו אני כבר קצת יותר בוגרת.
אני בת 20, אני עוד דקה משתחררת מצה"ל ולחשוב שלפעמיים יש בי עוד תקווה שאני אגיע להיות משהו.
ההורים שלי תמיד לימדו אותי, שאני אוכל להיות משהו רק אם אני אזיז דברים בכוחות עצמי.
אני חושבת שאין לי כלכך הרבה כוחות להזיז דברים.
אבל יש לי הרבה מילים...והרבה דברים להגיד לעולם.
אני יודעת שאני רק בן אדם אחד...
אבל אני מתחילה אולי משהו שיגרום לאחד עוד שניים להקשיב לשים לב ואולי לקבל פרספקטיבה אחרת
ניראה לי שבנתיים זה מה שאני יכולה לעשות... להמשיך לכתוב, אחרי הכל זה עדיין המקום מפלט הקטן שלי.
שיהיה שבוע מעולה לכולנו.
בהמון אהבה ממשיכה לחייך... תמיד
קארן בוקסנבוים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
