למה אני חושבת שיש דבר כזה ידידות?
נתחיל מזה שלי יש המון ידידים, ועם אף אחד מהם הקשר לא המשיך למקום אחר. תוכלו לטעון, ובצדק, שזה בגלל שאני בכלל לא נמשכת אליהם אז מה בכלל אני מדברת.
הרבה מהידידים שלי נדלקו עליי באיזשהו שלב. נו, אז זה אומר שאין דבר כזה ידידות? לא. כי באיזשהו שלב עבר להם והם ירדו מזה, ונשארנו ידידים והיקום לא קרס לתוך עצמו.
יש לי גם הרבה חברות. אני חושבת שלא נמשכתי לרובן אף פעם, וגם אם כן - גם לי עבר באיזשהו שלב. חוצמיזה, אתם באמת מצפים שאני אמשך לכל בחורה שחיבבתי אי פעם? זתומרת, תחשבו על זה בהיגיון רגע, נכון - זה טיפשי. ואני לא מבינה איך מישהו יכול באמת לרצות כל בחורה שהוא אי פעם חיבב. זה מטופש. הדרך היחידה שבה זה יקרה היא שמדובר בבנאדם ששונא את רוב הבנות בעולם, או גדל במנזר. זתומרת, ברצינות, מה לעזאזל.
הסיבה לזה שיש דבר כזה אהבה אפלטונית היא שלפעמים פשוט אין יותר מזה וזהו. מישהי יכולה לרצות את ידיד שלה הכי בעולם, אבל כל עוד הוא לא ירצה אותה גם זה לא יהיה וזהו, והיא תצטרך להתגבר על זה ולהמשיך, כן, לחבב אותו. זה לא איזו תופעת טבע נדירה או משהו, זה קיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
