הארגון להורדת המשאיות מכבישי ישראל

מילואים בבקעה, ויש לי לפטופ ואינטרנט סלולרי.
במשמרת לילית ארוכה בחמ"ל אני מתחבר לאתר של יס דוקו וצופה בסרט על שדות הקטל של קמבודיה- "אויבי העם" שמו.

את הסרט יצר טת' סאמבט', גבר קמבודי בשנות ה- 30 המאוחרות. אביו נרצח (יותר נכון לומר- נשחט) על ידי החמר רוז' מול עיניו של אחיו הגדול. אמו אולצה להתחתן עם חייל מהקבוצה שרצחה את אביו, הרתה לו לאחר שזה אנס אותה ומתה מסיבוך בלידה, מול עינהם של הילדים.
אחיו נרצח לבסוף גם הוא על ידי החמר רוז' ובסופו של דבר, כשנשאר לבדו, גוייס לעבודת פרך שמטרתה בניית סכר מבוץ (כאמור הוא היה ילד קטן באותה התקופה). איכשהוא הוא שרד את התופת הזו, גדל, התחתן והקים משפחה. העבר שלו לא הרפה ממנו וככל שגדל הציקה לו השאלה - מדוע נרצחו כל כך הרבה אנשים בכזו אכזריות?
לאחר שלמד צילום ועריכה ואת השפה האנגלית הוא יצא למסע חייו בנסיון לענות על השאלה הזו.

הוא חבר לנון צ'ה, סגנו של פול פוט, מנהיג החמר רוז באותה התקופה (המחצית השניה של שנות השבעים). מסתבר שנון צ'ה היה הכוח המניע יחד עם פול פוט שיזם את הקטל הנורא בקמבודיה. סאמבט' מתחבר לאט לאט לצ'ה ורוכש את אמונו במטרה לנסות להבין את המניעים שלו לאותם מהלכים נוראיים.
במקביל, הוא מצליח לאתר שניים מאלפי האנשים שלקחו חלק פעיל בקטל האיום והנורא. משימה לא קלה כי רוב הרוצחים מחקו את עברם ולא ששים לדבר עליו, לא כל שכן להחשף מול המצלמה.

הסרט מתמקד בשלושה מימדים של תקופת הקטל בקמבודיה: מימד הקורבנות, אותם מיצג סאמבט'. מימד החיילים, הרוצחים בשטח, אותם מייצגים שני הרוצחים שהסכימו להחשף ומימד יוזם הרצח בכבודו ובעצמו, נון צ'ה.

הסרט חושף, בדרכו המיוחדת והשונה מאוד, את התהליכים שהובילו לרצח העם. את התהליכים הקוגניטיביים והבירוקרטיים שנדרשו להקמת מערך הקטל.
הסרט לא חוסך מהצופים מאום. הרוצחים מספרים בקול רך ושקט על תהליכי הרצח בצורה הגרפית ביותר, כאילו מדובר על שגרה נורמלית בעברם. מדובר למעשה בשחיטה המונית של בני אדם, כאילו היו תרנגולות (ברגע מצמרר אחד בסרט, אחד  הרוצחים שוחט תרנגולת לפני שהוא מספר את הסיפור, באותה הצורה בה שחט אלפי אנשים חפים מפשע).  הם מספרים  על הסיוטים בהם מופיעים הקורבנות שלהם ועל החרטה שהם חשים כבודהיסטים.
נון צ'ה מספר על המניעים שלו ליצירת המנגנון הרצחני, וזאת לאחר כמעט עשור שסאמבט' עמל בו בשביל לרכוש את אמונו.
סאמבט'  מספר על התהליכים שהוא עבר במשך השנים וממשיך לעבור כעת.

הצופים עדים לתהליך מדהים שסאמבט' עובר, בו הוא "מאמץ" את נון צ'ה כדמות אב למרות שזה אחראי באופן הישיר ביותר לזוועות שהוא עבר בחייו. סאמבט' חש כלפיו תחושות מעורבות של זעם וחמלה. רק לקראת סוף הסרט הוא מגלה לו שהוא למעשה ניצול של זוועות משטר העבר. נון צ'ה מאזין בשתיקה ומביע את צערו ולרגע נראה שהתגלית הזו באמת מכאיבה לו. נראה שגם הוא אימץ לעצמו את סאמבט' כבן ואף את משפחתו של סאמבט' כמעין סב חביב. מצד שני, ברגע נוסף של גילוי לב נון צ'ה מודה שלפרט, לאדם הרגיל, אין שום משמעות מבחינתו. ה"אומה", אותו חזון הזוי ואומלל של חברה קומוניסטית אוטופית, היא מעל הכל.
ברגע הזה ברור לצופים שנון צ'ה לא חש חרטה על מעשיו. הוא מסביר, הלכה למעשה, שהיה עושה הכל שוב באותה הדרך. עובדה זו הופכת את התהליך שסאמבט' עובר מולו לקיצוני ובלתי נתפס בעיני הצופה.

מדובר על סרט עוצמתי. הסרט הוא בעל קצב איטי מאוד ולעיתים קרובות הדברים הנאמרים בו נאמרים פעמיים ואף יותר. הקצב והגישה מבטאים את התרבות הקמבודית השונה מהתרבות המערבית וטוב שכך, כי מטרתו להציג את העובדות דרך עיניו של סאמבט'. את הזוועות שנחשפות שם קשה לי להעלות על הכתב, צריך קיבה חזקה מאוד בשביל לצפות ולהאזין לתיאורים המזוויעים של מעשי הרצח. הזוועה עוצמתית יותר מכיוון שמדובר על הרוצחים עצמם שטורחים לפרט את העניין, מבלי להסתיר מאום.
את ההנחיות שלהם, אגב, קיבלו הרוצחים מאישה שהיתה אחראית המחוז מטעם החמר רוז. עובדה זו הופכת יותר את הקיבה של הצופה ששואל את עצמו איך אישה מסוגלת לפקח ולנהל עינויים ורצח המוני של גברים נשים ילדים ותינוקות.

אין בסרט תחושה של נקם או תחושה של מחילה כלפי הפושעים. מוצג בו נסיון מורכב של הבנה של תהליך בו חלק מהעם הקמבודי מחליט תוך חודשים ספורים להשמיד חלק גדול מעצמו. לא מדובר אפילו על קבוצה אתנית שונה, מדובר פשוט על עם שמבצע רצח עם בעצמו.

אני ממליץ לכולכם בחום לצפות בסרט הזה כל עוד הוא זמין לצפיה ברשת.

http://yes.walla.co.il/?w=2/7812/1770012