הארגון להורדת המשאיות מכבישי ישראל

עברו עשר שנים - כמעט, מאז שכתבתי את הפוסט הזה:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=8928&year=2004&month=9

זה היה פוסט עצוב, שכתבתי בעקבות רצח הילדים בפיגוע בבית הספר בבאסלן ברוסיה.

אתמול באוטו שמעתי במקרה את השיר הזה, Slow emotion replay וזה ישר הציף אותי עשר שנים אחורה, למילים שכתבתי אז. כמו אז, גם היום אני מוצף בחדשות בזוועות בלתי נתפסות עליהם אני קורא בחדשות. המזרח התיכון ממזמן לא נראה כל כך רע...

אבל זה לא העניין. העניין הוא שאני זוכר איך הקלדתי את המילים של הפוסט ההוא, ממש זוכר כל מקש עליו לחצתי כשכתבתי אותו. כאילו זה היה אתמול.

העניין הוא שלפתע העשור הזה נראה כאילו עבר במצמוץ עין. כאילו עצמתי לרגע את עיני, פתחתי אותן והופ - עברו להן עשר שנים. 

המון דברים קרו בעשר השנים, אני חושב שהחשוב בינהם מבחינתי הוא שהקמתי משפחה. אבל קרו עוד המון. אני רוצה שיקרו עוד.

אני רוצה שהעשור הקרוב יהיה משמעותי.