אהלן
חזרתי אלייכם שוב לבלוג מקווה שממשיכים לקרוא אותו...
אז ככה עבר הרבה נרז שכתבתי פעם אחרונה.. קודם כל לא זכור לי אם אמרתי כבר אבל ניפגשתי שוב עם יקיר בפעם השניה...
יצאתי לטיול שנתי... תפסו חצי שיכורים.. היה פצצה...
הפגישה עם יקיר נגמרה מהר אבל עבר ומה אני יכולה כבר לעשות?.. הוא כנראה לא רוצה אותי אני לא יכולה להכריח אותו... ואין כנראה דרך לשנות את דעתו... ידיד קרוב שלי שאני מעריכה מאוד אחד מאלו שסיפרתי עליו מזמן לא רוצה להזכיר שם בכל זאת... התעצבן שקרא את הבלוג הזה.. התעצבן על זה שרשמתי עליו לא יודעת מה להגיד כי אני לא מבינה למה כי אם עליי היו כותבים לא הייתה לי בעיה בכלל... אמר כמה מילים שלא הבנתי והלך בלי להסביר לי מה אמר ולא אמר יותר כלום...
אח אח אייל.. לא שוכחת אותו אף פעם.. לא שוכחת לא אשכח ולא נראה לי שאני יכולה לשכוח... אוהבת! כמו תמיד אוהבת!
לא יודעת אם הוא אוהב ולא נראה לי שהוא אוהב... מנסה לקבל את זה שגם הוא לא רוצה אותי... אבל קשה, קשה מאוד, שנתיים מנסה..
בזמן האחרון נכנסת הרבה לבלוג טיוי בתפוז... הכרתי שם הרבה אנשים:ליזי,מירי,מירי,קובי,מאיר,משה,רון-גל, ועוד.., אז נפגשנו אני וכמה אנשים מהבלוג : ליזי עם אח שלה קובי ואחותה מירי וגם בת דודה שלהם ששמה גם מירי, הצטרפו גם מהבלוג אנשים כמו יוסי ומאיר... היה צחוקים סוף היה נחמד...ומאז אפשר להגיד שרכשתי לי חברים חדשים לאוסף למרות שהם גדולים ממני בשנתיים לפחות...
נפגשנו כל יומיים בערך עד אתמול שרבתי עם אמא ואבא שלי על זה שהם לא נותנים לי לנסוע אל החברים שלי בגלל שהמקום שהם גרים בו לא מוצא חן בעיניי ההורים שלי (יפו ג'-גבול בת ים).... אבא ואמא אומרים שהאיזור הוא מסוכן מידיי לילדה בגילי אבל זיין מה לעשות שהם חברים שלי ...?! אבא שלי שילך לחפש כי אם הוא רק שלוש שעות ביום בבית אין לו בכלל זכות לבוא ולהגיד לי מה לעשות בכלל שילך להגיד לבת השניה שלו מה לעשות...
חשבתי שנידלקתי על קובי אח של ליזי.. אבל לפי מה שהבנתי גם הוא לא בעניין שלי אז אני מנסה לרדת גם ממנו... בנתיים לא יודעת מה לעשות כי מרשים לי להיפגש איתם אבל רק בבת ים. לא בטוחה שהם ירצו/יוכלו לבוא כל פעם לפה...
תקועה עם שלוש בנים שאף אחד מהם לא באמת רוצה אותי...
יקיר שקוע בעצמו ובא מתי שבא לו ומתי שנראה לי אין לו אף אחת, אייל בכלל לא מגיע מבטיח שיבוא בפורים אבל אני שמעתי כבר על כל כך הרבה חגים.... לא ראיתי אותו אף פעם אחרי כל ההבטחות שלו לא יודעת כבר אן להאמין לו בכלל, וקובי? פוגשת אותו כל הזמן אבל כבר יודעת שהוא לא רוצה כי הוא אמר את זה לא במילי ם מפורשות אבל בכל זאת אמר לי או לי ולליזי אחותו שהוא לא רוצה או יותר נכון "לפחות לא כרגע" יעני סעי... אז סבבה מה אני כבר יכולה לעשות כל החברים שלי נוטשים בזמן האחרון... מרגישה אנשים קרובים אליי אבל לא באמת קרובים...
כבר לא יודעת אנשים מסויימים שאני לא רוצה שוב להזכיר את שמם אומרים שאני צריכה להפסיק לרחם על עצמי ולחפש צומי... זה לא מה שאני מחפשת כי זה הבלוג שלי וזכותי לרשום בו מה שאני רוצה וכל מה שאני מרגישה אבל זה לא משנה בכלל את העובדה שרע לי ושאני בכל זאת בסופו של דבר לבד...
עדי חברה שלי שנסעתי איתה לחיפה שם תפסו אותה ההורים שלה מעשנת מפה לשם שהם חזרו הם רבו וסרו עלייה לפגוש אותי ואת כל שאר החברים שלה מבת ים (הרי היא מראשון)... לא יודעת אחרי כל זה אני מרגישה לבד... אין לי אותה בכלל, אין לי אתה הם מיפו שאמא ואבא לא רוצים שאני אסע לשם ועומרי ידיד שלימ וכל אלו מבת ים פעם בשנה אני רואה אותם...
וגם כן הם לא יוצאים או משהו כזה הם שומרים שבת ואני לא באה לזה בטענות זכותם.. הם רק באים אליי הבייתה אז שוב נשארת לבד אבל מה אני כבר יכולה לעשות רק למרוד בהורים שלי ולא לשאול אותם בכלל מה לעשות או להישאר לבד או אני לא יודעת כבר מה... מקווה שהכל יסתדר... מקוה לפגוש את אייל שלי ... מקווה לדבר עם יקיר... מקווה שהכל יסתדר עם ההורים שלי....
יאללה הלכתי זהו להיום בה ביי....
מואה...
לילוש....