אם הייתי מספיק רוצה,
הייתי ניגשת לאותו הבחור הזה,שמשגע אותי בטירוף,ואומרת לו בדיוק מה אני חושבת.
"ע.ט, אתה בהחלט עושה לי את זה".
או שלא.
כבר שבוע שני שאנחנו עובדים ביחד והוא התחיל ב"היי לימור,מה שלומך? את נראית טוב היום",
המשיך ב "נכון שהתגעגעת אלי בשישי שבת??" ונגמר בזה שאין לי פשוט אומץ להגיד לו מה אני חושבת.בדיוק.
פיטרו היום את טלי מהעבודה,לצערי הרב.נשארו לי רק עוד ארבע משמרות וזה באמת לא נורא כי את כולן אני מעבירה עם עמיתוש וגלדה,וגם קצת עם הבחור,אבל זה עדיין לא אותו הדבר.
אפילו שהיום פגשתי בחור שמסתבר שעובד איתי וששנינו מכירים את אותם האנשים,והוא גם חמוד בטירוף.
אחלה של מקום עבודה תפסתי.חבל שאני לא יכולה לתפוס פחות את הלשון שלי ולהגיד בדיוק מה שהולך לי בפנים.
וזו הטעות שלי.ילדה שכמותי.ממתי אני עושה כאלו דברים,סתם?
סה"כ עוד שבוע.זהו,זה ממש עוד מעט נגמר.
הייתי כל כך סחוטה שנרדמתי על הספה מול ארץ נהדרת. התוכנית לצאת מהבית לקומונה וגם לאור'קה ירדה מהפועל.
ממש לא נעים לי ממנו,כי הוא התקשר ואפילו לדבר לא היה לי כוח מרוב שכואב לי,אבל יהיה בסדר.
הבחור,תודה רבה,העניק לי במתנה בעת ששנינו הרווינו את צימאוננו מאותו בקבוק המים את שיעול המעשנים הידוע,שמשגע אותי כבר מתחילת הסופשבוע ולא עוזב אותי לרגע. אני נשמעת כמו מכונית ישנה נטולת קרבורטור,וכואב לי המון.
וזה לא סקסי בגרוש. אפילו שלפי שרוך והחברים שלו שדיברו איתי מהצבא זה נשמע טוב,אפילו ככה.
ויש שיר חדש,אחד מכל כך הרבה חומרים שהצטברו אצלי. בועז,ידיד יקר,לעיונך הרצוי עד מאוד.
עיניים ירוקות 22.10.04
הולכים ברחובות בשעת לילה מאוחרת,
אנשים לובשים שחור,הכל קצת הפוך.
ועיניים מבריקות צועקות,
מאירות על החשוך.
צועדים ברחובות ריקים,
ערי רפאים למחצית היממה.
ובין אנשי הערפל והאופל,
ברק עיניים מבליח בעלטה.
שקט ברחובות בשלוש לפנות בוקר,
סוער הוא הלב הכואב.
אפל ושחור הוא הלילה.
וזוג עיניים ירוקות זועקות
ברק דואב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
