Life Is A Show

במשך קצת יותר מארבע שנים ניצבת לה כאן בצד הבלוג רשימה.

"מאה ספרים עד?" כותרתה, ועיקרה לעזור לי לא לשכוח את כל הכותרים שכבר קראתי.

זה התחיל מתחביב, התפתח לעוזר מרכזי בעצירת התפתחות הניוון בצבא, והמשיך כעבודה המועדפת עלי.

100 ספרים, 100 כותרים,שמצטרפים למעל 200 או 300 ספרים נוספים שקראתי ואני כבר לא זוכרת איפה ואיך ולמה.

בתור ילדה נהגתי לקחת ספרים מהספריה ולהחזירם, בספריה נכתב אם כבר שאלתי את הספר הספציפי או לא. אני, לעומת זאת, כבר הספקתי לשכוח.

100 ספרים.

ואני כבר לא בת 18, עוד שניה בצבא, עם רגל אחת בילדות ,ואחת מדלגת בקביעות בין הנעורים לבגרות.

גיל 23 מתקרב לו בצעדי ענק, בלי להרגיש כבר.

ואני כבר ציפור גדולה, סטודנטית, גרה מחוץ לבית, עצמאית. כבר לא ילדה...

100 ספרים.

כל כך הרבה חוויות, כל כך הרבה זיכרונות, כל כך הרבה דקות של שקט.

ברכבת, באוטובוס, בטיסות,בנסיעות הבלתי נגמרות בארה"ב,במלחמה, בצבא בשמירות עם פנס, איפה לא.....בכל רגע פנוי ואפשרי.

כבר אמרתי כמה שאני אוהבת לקרוא?