Life Is A Show

כנראה שככה זה שמתבגרים.

הרגשה מוזרה שכזו, שצריך לשמוח ולחגוג, אבל יש כל כך הרבה על הראש.

שוב תקופה של שינויים. וברובם אני שמחה.

המכינה להנדסה בב"ש נגמרה, ומכיוון שלי נגמר הכח הרבה לפני סוף השנה, הציונים היו בהתאמה.

כנראה שזה לא הכיוון שלי, אבל לאחר לבטים ארוכים החלטתי שאני כן רוצה להישאר בבאר שבע.

אז נלך לכיוון אחר, הומני יותר, שאני גם יכולה להתקבל אליו.

מחפשת דירה, ובערך שותפים.

ועבודה, אחרי שהמחנה הודיע שעקב קיצוצים לא יזדקק לכל שירותי. אז לא חוזרת.

עכשיו מחפשים. ייתכן שאחזור לספרים.

ורומנטיקה.

עוד קשר נגמר, והפעם בנתק ששנינו יזמנו ואני טיפחתי בעוז.

יש לי יומולדת היום, ואחרי שבועיים שכמעט ולא דיברנו ושניה לפני שהוא טס, הייתי רוצה רק להגיד לו כמה שהוא ילד קטן, שבורח מהתמודדות בדיוק כמו כולנו ומאשים אחרים.

ומצד שני, עדיף שאשתוק ואשמור על זכות השתיקה שלי.

אלך להנות עם חברי וחברותי שאוהבים אותי.

לא צריכה טובות.

כבר ילדה גדולה, אחרי הכל....