עוד רגע נגמר אוקטובר ושוב לימודים.
מתחילה שנה שנייה בבירת הנגב, אבל סופסוף כבר לומדת לתואר.
אין מילים לתאר את התחושה הזו של לדעת שהצלחתי, שאין יותר מבחנים של "לנסות להיכנס" או מבחני שיפור ציון.
עכשיו נטו מה שאני אתן זה מה שאני אקבל.
לומדת מנהל עסקים לתואר ראשון, שיעורים בכלכלה וחשבונאות, קצת מתמטיקה שאני משתגעת ממנה מרוב שיעמום כרגע, שיעור בשיווק שאני נהנית ממנו מכל דקה, כתיבה עסקית שמבחינתי הוא האתנחתא הקומית השבועית ואני גם מתה על המרצה שלנו, איש בכיר בהיי טק.
בנוסף יש לי קורס התנהגות אירגונית, שזה בעצם פסיכולוגיה ארגונית לכל דבר ואני פשוט נהנית מכך.
האנשים טובים, האווירה נעימה מאד, אני גרה בדירה מקסימה מרחק יריקה מהאוניברסיטה עם שותף ושותפה שאנחנו חויים ביחד עליות וירידות תקיפין.
יש לי חבר, סיפור אמיתי ומשעשע שמוביל לזה ובעיקר הרבה הרבה קסם שלא הרגשתי ממזמן.
אני עדיין לא מעכלת שאחרי שכבר אמרתי נואש פגשתי אותו ברחוב ממש במקרה, דבר הוביל לדבר ויש לי את הקסם מוחשי, אצלי בידיים.
ומחזיקה את עצמי חזק, לא להיסחף, אני כבר רווית קרבות...
ומצד שני, הכל הולך לאט לאט, על מי מנוחות, והדברים מתחילים לצוץ וקשה לי להבין את זה ככל שהזמן עובר.
הוא שם, גר במרחק שש דקות הליכה מהבית שלי, והוא כמעט תמיד זמין, כמעט תמיד שם לייעץ ולחבק ולתמוך ולעודד.
ואני באמת לומדת. עשינו לנו מטרה- להיות מצטיינות דיקן, אני ושותפתי. מקווה שמשהו יצא מכך.
עם פרפרים בבטן, שמיים אפרוריים וראש מלא לימודים ותקוות חדשות- זה הכל להפעם.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
