אז אתמול היה סילבסטר,ואחרי כל כך הרבה תוכניות-נשארתי בבית.
ישנתי שעות על גבי שעות,למדתי,דיברתי בטלפון....
היום במיוחד.
מדברת עם אסף המון,מחליפים שוב טלפונים...הייתי איתו כל כך הרבה היום על הקו.
זה מצחיק,כי אנחנו עושים את אותו התפקיד,רק בזמנים אחרים.
צחקנו בינינו.. "חכי חכי את עוד תהיי מפק"צית (מפקדת צוות)"
"יודע מה? בבוא העת,אתה תחכה לי,ונלך למפקץ ביחד"
"טפו טפו,שהכל יעבוד"
(דפיקה שלי עם היד על הפרקט בחדר..)
רק עוד שנה,זה כל כך הרבה זמן.
והוא יוצא עוד חודש להכנה.החיים הטובים של אלו שמחזיקים תואר ראשון בכיס...
וזה מצחיק,כי למדנו ביחד,ודי גדלנו ביחד,ואנחנו משלימים חומרים אחד עם השני,וצוחקים על המפקד שלי,שבעצם היה המפקד שלו,מחזור אחד לפני,ועל כמה שהוא מזכיר לנו דברים מסויימים ועל דברים שקורים...
ואז עולה הקטע הזה,שוב "אז תגידי,איך זה שאת לבד"? זו באמת שאלה טובה.
חוזרת מחר לצבא,לשבועיים. אין לי שביזות יום א',אבל מה שכן יש,זה מין פחד מהלא ידוע.
לקחתי כל כך הרבה דברים.בגדים אזרחיים,כמויות של גרביים...רק שלא יחסר.
עכשיו נשאר רק עוד ללמוד למבחן שיש לי מחר,ללכת להתקלח ולישון.
רק לישון,וכמה שיותר,יותר טוב.....
נ.ב.
מחר אני באיזה סיור במוזיאון בתל אביב. רצה הגורל,ומכל המקומות,בנדוד שלי,שהתגייס שבוע אחרי ומתפקד על תקן טירון קרבי,יגיע לאותו המוזיאון בדיוק....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
