שבוע עמוס כל כך.
מתחיל ביום ראשון,שישנתי סה"כ שעתיים וחצי בלילה,כי הייתי עם גיל יום לפני.
נפגשנו ב-11 בלילה,והלכנו לאחד החבר'ה שגר כאן באיזור,בסביבות 12 בלילה...
כל פעם שאנחנו ביחד זה פשוט לא נגמר.
וזה כזה כיף.
ממשיך ביום ראשון עמוס,שעובדים לקראת ביקורת ומסיימים באחת וחצי בלילה,
יום שני-ביקורת של הפיקוד,כמעט נרדמת מול הקצינה של הביקורות בפנים.
הייתי כל כך עייפה.
שני בערב-מטבח,שלישי בערב-אריזה לקראת המעבר הקרב (יום רביעי) ושוב מטבח,עם עדיה,חברה אהובה שעזבה יומיים אחרי את הגדוד,בדרך לקצונה.
דווקא שמחתי לעשות את המטבח איתה,כי זו הייתה הזדמנות להיות איתה עוד קצת,אולי בפעם האחרונה.
יום רביעי-קמים מאוד מוקדם בבוקר,מעמיסים ציוד,ועוברים דירה.
אני כרגע משרתת משהו כמו חמש דקות של נסיעה איטית במכונית מהבית שלי,עד לבסיס.
יש בזה יתרון מסויים (מרחק מהבית) וגם משהו קצת מבאס.
מה גם שאנחנו 14 בנות בחדר.
אין יותר "מגורי בנות",יש "חדר בנות".
אם תגיעה עוד בת אחת הלך עלינו,כי כרגע אנחנו ישנות אחת על השנייה,בחדר שהוא פשוט מפוצץ.
בחמישי,נסעתי לתל אביב למבחנים של להקה לחטיבה שלנו,לקראת איזה אירוע גדול שהולך להיות עוד כמה חודשים.
ישבתי וניגנתי מחוץ לחדר האודישנים,ניגנתי ושרתי איזה בית וחצי ואז נכנס איזה אדם ושאל את כולנו משהו לגבי אחד האנשים הבוחנים שצריכים להגיע.
כשנכנסתי לחדר שבו נערך האודישן,הסתבר שהאדם הזה היה לא פחות ולא יותר מאשר המפיק המוזיקלי.
נכנסתי,ביקשתי לשיר את "הקיץ האחרון",שרתי שתי שורות וחצי,והוא עצר אותי.
"זה הקיץ האחרון שלי איתכם,
עם הגשם הראשון אני אעלם.
דמעותי יזרמו במורד הרחובות...."
התקבלת,עברת מבחינתי.
את שרה ממש יפה,את יודעת. למה את לא בלהקות?
בהמשך,החמיאו לנו על הרמה הגבוהה שלנו,שבאמת הייתה גבוהה יחסית :), והסבירו לנו על ההמשך.
זו הרבה עבודה,אבל הרבה מאוד כיף,וכולי תקווה שהכל יעבוד.
בנוסף לכך,פגשתי מישהו שהיה איתי במיונים,שגם התקבל,שמסתבר שגם גר באיזור שלנו ואפילו שיש לנו את אותם החברים.
קבענו שניסע ביחד לכל הדברים האלה. זה תמיד כיף להיות שניים...
בהמשך של אותו היום,אחרי שסיימנו שם,נסעתי עם המדסניקית שלנו,שנסעה איתי גם ועברה גם היא את המיונים,לכיוון העבודה של אמא שלי,והסתובבנו קצת בשנקין ואז חזרנו לבסיס.
קצת עבודה,כל מיני סידורים,פגישה מוזרה של מישהי שהייתה איתי בכיתה ופיתאום נכנסת אלי למשרד שלי ולא מבינה מה אני עושה שם ומה הקשר שלי להכל,ישיבה שלי עם רועי בשמירה שלו ושיחה שממש קלחה יחסית אליו,דבר נחמד מאוד.
הזזה אחת של שעון,שינה מועטה והשכמה ב-6 בבוקר,אפילו שאני גרה חמש דקות ליד,אבל החבר'ה הצפונים לחוצים להגיע הבייתה ואפשר להבין גם למה.
חוזרת הבייתה,בשבע וחצי בבוקר כבר הייתי על אזרחי,נהנית מכל רגע.יושבת וקוראת עיתון,שותה שוקו,מדברת עם גיל בטלפון שהרגע התעורר ושלח לי הודעה ש"יש לי הרגשה שאת כבר ערה ושאת בבית..."
ונסעתי לי עם אמא להסתובב ולעשות כל מיני קניות. פגשתי את פנינה רוזנבלום,קניתי מכנסי גלישה ורודים של סקצ'רז וגופיה ירוקה ומגניבה של קדס,ועוד מיליון תחתונים,כרגיל,
חזרתי הבייתה,סידרתי את המיטה שלי,ישבתי וקראתי עיתון,הקשבתי למוזיקה,ופשוט נרדמתי.
(הפעם הבאה שקמתי היה כבר חושך בחוץ,והשעה הייתה שבע וחצי בערב,לא פחות).
בלילה (בשעה 11 בערך) גיל הגיע אלי ויצאנו ביחד להיסתובב.ישבנו שוב ביחד בגבעה הגדולה,שם היינו גם באחת הפעמים האחרונות,והיה כל כך מוזר לראות אותו,להיות איתו.
קצת התגעגעתי אליו :).
הוא לא הבין למה אני מתנהגת אליו מוזר.בפועל,זה היה בגלל ה-אחד באפריל,שחל אתמול.
הוא בא ושאל אותי "אני לא מבין,מה קרה?" ואני מתקרבת אליו,צוחקת,דוחפת אותו קצת ומחבקת חזק-חזק.
"עבדתי עלייך!!!" :)
והוא צחק,ואני צחקתי,ובאמת שכיף לי איתו.
בנאדם שפשוט כיף לדבר איתו,כיף להיות איתו,וזה פשוט תענוג לדבר איתו בטלפון.
אני פשוט לא מפסיקה לצחוק,אפילו בקטעים הכי רציניים שיש.
אתמול,לעומת זאת,הייתי כל כך עייפה,שנרדמתי לו באוטו,תוך כדי נסיעה,והוא,חמוד שכמותו,העיר אותי בזהירות-בזהירות ושאל אם ללוות אותי עד לדלת,כי אני הייתי פשוט ממוטטת לחלוטין מעייפות.
השעה הייתה חמש בבוקר,ובשעה 12 וחצי,כבר ראיתי אותו שוב,כי נסענו שנינו לפלוגה,לבקר את כל החבר'ה שנישארו שבת.
היו חבר'ה שהרימו גבה,אלה שידעו פשוט צחקו על זה ש"אתם באזרחות,מה אתם באים לצבא בשבת??"
ובעיקר,היה מאוד נחמד.
אחרי זה הלכנו וישבנו באחת המסעדות היותר נחמדות באיזור שלי ואכלנו צהריים,ואז עצרנו באחד המקומות היותר טובים מבחינת נוף שיש באיזור שלי,והסתכלנו על הנוף והתחלנו להציק אחד לשני,ככה בצחוק.
זה נגמר באני מדוגדגת עד כדי התקף צחוק ואותו אדום מרוב צחוק,מאותה הסיבה בדיוק :)
הוא הביא את כל האלבומי צבא שלו,שהוא רצה להראות לי ממזמן אבל עוד לא יצא לי להגיע אליו,והיה משהו מאוד יפה בלראות דברים מלפני שלוש שנים,ולחשוב על זה שכשהוא התגייס אני עוד לא ידעתי מה זה בגרויות בכלל,
ושכמה שהוא היה קטן ומכוער פעם (ואיתו עוד הרבה לוחמים מאצלנו,שכל אחד מהם יותר יפה מהשני היום) וכמה שהצבא משנה את הבנאדם,שינוי שהוא דרסטי לחלוטין.
ועכשיו אני כאן,הולכת קצת לארוז ולהתארגן,אני צריכה לקום מחר בשעה תשע בבוקר,לא פחות.
ויום שני,עם הכל יעבוד כמו שצריך,יש לי משהו שחיכיתי לו ממזמן.
עוד שבוע לחוץ ועמוס,וגיל נוסע לספרד,וזה אומר עוד דבר שצריך להכניס לסדר היום.
אבל יהיה בסדר,באמת. אני לא דואגת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
