השבוע,בשיחה שנמשכה אל תוך בלילה,במשך ארבע שעות רצופות,ביחד עם בן,איש נחמד שקצת קשור אלי,
עלה הקטע הזה,שאני באמת לא יודעת מה לחשוב ומה להרגיש.
סיפרתי לו על גיל,ככה בחצי רגל,ואז אמרתי משהו על רועי,והוא בתור אדם שמשרת איתנו ביחד,אמר לי משהו שהיה כאילו המשך לדברים שלי,שפוט ניסח בצורה הטובה ביותר את מה שאולי חשבתי לעצמי.
"יש מצב שאת עוד אוהבת את רועי,מרגישה אליו משהו?"
וכאן,זו כל הבעיה.
אני כבר לא מרגישה אל רועי משהו.עם רועי בהתחלה זו הייתה התפרצות של רגשות,של אמוציות,התלהבות וסינוור.
הוא בחור יפה,חתיך,מרשים,בפוזה מאוד גדולה של מאצ'ו כזה ואחד שתופס מעצמו הרבה,עם המון ביטחון,כשבעצם אין לו יותר מדי.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו כי הרגשתי את הפרפרים בבטן,אבל באיזשהו שלב זה נפסק,וזה התחיל לכאוב לי.
ולגבי גיל?
אנחנו מסתובבים ביחד כבר שלושה שבועות,יוצאים ביחד לכל דבר.לפי ספר החוקים הלא כתובים של הדייטים,
זה אפילו מתקדם בצורה יפה מאוד.
אז מה הענין? שזה שונה לחלוטין ממה שהיה עם רועי.
אולי בגלל שהכרתי אותו קצת יותר לפני,אולי בגלל שהם אנשים אחרים,
ואולי,ואולי גדול,וזו כנראה הסיבה המרכזית-שזה באמת משהו אמיתי.
עם רועי זה היה סתם.מקום חדש,הבחור הראשון שהכרתי,צירוף מקרים משעשע...
הוא הכיר לי את כולם,הוא דאג לי,אבל זהו. והדגש הגדול ביותר-זה היה בצבא,ורק בצבא.
לגבי גיל? זה החיים האישיים והפרטיים שלי,נטו.
הוא כבר משוחרר,ואמנם הוא היה אצלנו בגדוד,אבל זה כבר לא קשור לצבא.
זה רק אני והוא,וזה כזה כיף.
ולא מחפשים הגדרות,ולא מחפשים כלום,פשוט נהנים מהרגע.
ושאלה אחת,שחברה טובה ומתוקה שאלה אותי היום,כשדיברתי איתה בטלפון וסיפרתי לה עליו,שגורמת לי לחשוב שוב ושוב,על זה שאיך יכול שעד עכשיו הכל כזה רציונלי ובכל זאת מתקתק,ושאולי זה לא זה,אפילו שאני יודעת שיש משהו בעסק?
"את אוהבת אותו,נכון?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
