ולא,זו לא טעות.
השעה חמש וחצי בבוקר,ואני אחרי לילה שלם של שינה טובה או חוסר שינה,תלוי במה מדובר.
גיל היה אצלי היום,ככה בהפתעה.
הגיע בחללית ענקית וכסופה (אופנוע 600 סמ"ק),שבכלל לא ידעתי שקיימת.
הוא פשוט לא מפסיק להפתיע אותי.
אתמול,שיחררו אותנו יחסית מוקדם,ואני בתיכנון מראש עם גיל החלטנו שאני עולה לרגל.
היסתובבתי קצת בתל אביב,קניתי סנדלי חיילות תיקניים ועוד כמה שטויות לדיגום,ועליתי על האוטובוס הראשון שגם היה בו מקום.יושבת מאחורה,כשמסביבי חבורה של חיילים קרביים.
אני מתגעגעת,אין שום דרך אחרת להגדיר את זה.
קשה לעשות יומיות.זה אולי יישמע קנטרני אבל אני כל כך מעדיפה לשרת בסגור. האווירה,האנשים,החיים שיש שם ובמיוחד ובמיוחד-שעות השינה שלי.
נכון להיום,אני קמה כל בוקר ב-6,כדי להיות ב"בסיס" כבר בעשרה לשמונה.
זמן אקסטרה לקפה בבוקר אין לי. וקניתי תיק עם רצועת בד שחורה,שבעקיפין די בא להשלים את הפער שנוצר לי פיתאום באמצע הגוף,כי אני כבר לא נושאת נשק.
כבר לא בגדוד.
כבר לא מבצעית,לא לוחמת בגרוש,לא קרבית.
ביום שני לגיל הייתה יומולדת.מתנות,החבר'ה שלו שפגשתי פעם ראשונה בהרכב מלא,והרגתי כזו קטנה לידם.ייאמר לזכותם שהם היו ממש נחמדים,מצחיקים בטירוף,ובעיקר זקנים.בני 22,אחרי הכל.
אחרי הערב אצלו בבית,כשהוא החזיר אותי הביתה,החלטנו להיכנס לבקר בפלוגה שלו,שהיא גם קצת שלי ובעיקר של שנינו,לביקור של עשר דקות שהתארך לשעתיים.
והפתעה שהוא הביא לי,שבכלל לא ידעתי עליה,ומין דבר מוזר כזה,שאני לא יודעת מה זה בדיוק,
אבל חזרתי להרגיש,ללא ספק.
ובצורה הכי טובה שיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
