Life Is A Show

אבל אין יותר גיל.העפתי אותו בתחילת השבוע.

הספיקו לי כמה צעקות כדי להבין שהוא ממש לא בשבילי ולמה לא להישאר איתו.

אחרי שמונה חודשים זה נגמר,ואני בכלל לא מצטערת.

אחד השבועות הכי קשים,עמוסים ומתישים שהיו לי אי פעם בשירות שלי.

מצב מלחמה,חוסר ידיעה,מקלטים,מחסומים,וכל כך הרבה בלאגן....

בחורה אחת,אישה,עם שיער ארוך ובולט כל כך,בעולם של גברים.

והיום אני יוצאת לסרט. יש לי דייט עם בחור חדש.

ידיד טוב מהבסיס,שבערך מהיום הראשון שלי שם רק דאג וחיבק והקשיב.

ועכשיו,כשכבר אין מה שיציק,ואחרי שהיה שבוע כזה מטורף,והוא כמעט נאבד לי,

אולי,יש מצב.

ומצד שני,איך אני אסבול את זה בבסיס? איך אני אסתדר עם ההקנטות,ההצקות,החיטוטים?

ואולי,מצד שני,בצורה בוגרת הרבה יותר,זה בכלל לא יזיק.

פעם ראשונה על אזרחי עם מישהו שאני מכירה כל כך טוב מהירוק ירוק הזה,אחד שפוי בים של משוגעים.

חתונת רפאים אמור להיות סרט טוב. נקווה ונראה... :)