זה כמו קסם של פיות,אבל למה?
מה שהכי חששתי ממנו,מה שרק חיכיתי לו שיקרה,פשוט בא.
חזרתי מהצבא,עייפה מאוד ומותשת,לא מרגישה הכי טוב ורק רוצה לישון.
הוא,מצידו,נורא רצה לראות אותי. וגם אני רציתי לראות אותו,אבל לקחת את הסיכון ולנהוג כשאני עוד שנייה נרדמת על ההגה נראה לי ממש לא מיטבי.
וזה מציק,כי לי מבחינה פיזית לא הסתדר,והוא לא הצליח לארגן אוטו, הווא גם היה באיזה אירוע ושתה המון-המון המון (אצלו הכל תמיד בא בכמויות שהיו יכולות להרוג מישהו בגודל שלי ממזמן).
התקשרתי אליו,אחרי שהוא חיפש אותי כמה פעמים ושאל אם רואים אותי היום....כשהוא התקשר לא עניתי לו כי הייתי עסוקה בלגרור את עצמי לתוך המקלחת,לקלח את עצמי ולהתאפק לא להקיא על משהו, ככה בטעות.
לא יודעת מה עבר עלי,אבל כל כך כיף להיות בבית ולישון 12 שעות (זה מה שעשיתי אתמול,רק שהלכתי לישון בהרגשה נאחסית לחלוטין) ובכל זאת-אני כל כך רוצה לראות אותו.
כל כך חיכיתי לחזור הבייתה, גם בשביל לראות אותו....במשך השבוע היו קטעים שפשוט לטשתי עיניים לכיוון האיזור שלו...מחכה שהוא יצא משם בטעות וירוץ אלי וירים אותי ביד אחת, כמו שהוא תמיד עושה.
אבל מנהגו של עולם,ומרפי מניאק וכמובן שהוא לא היה שם, והשאלה הנשאלת עכשיו היא מה יהיה בהמשך.
אמרתי לו שאני מצטערת ושאני מבטיחה לפצות. הוא כתב "ווטאבר" שזה די מסויג, ולא דיברנו אחרי זה.
ומשום מה, כל כך רוצה אותו לידי,לחבק אותו חזק חזק ולהיעלם בתוך החיבוק העוטף שלו.
וזה סה"כ שבועיים, מי היה מאמין?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
