מי היה מאמין שהיום הזה יגיע?
"נחשי מה קורה ביום שלישי??"
"נווו..אני כבר יודעת!"
"אבל..לא! את חייבת לשאול מה קורה!"
"אז..אני שואלת! מה קורה יום שלישי??"
"אני מתחפש"ש!!!"
ואני פשוט רציתי לבכות.
לא מאמינה שהיום הזה הגיע. רציתי לדחות אותו כמה שיותר,אבל הנה זה נעמד מולי.
הוא הולך,ועכשיו נגמרו המשחקים.
אז כן, הוא תמיד יהיה הלוחם המהולל שלי, ואני אהיה הבחורה היחידה שהייתה מספיק רצינית בשביל איכשהו לסבול אותו.
אבל,עדיין.
הוא כבר לא יהיה שם בשביל להציק לי,לאכול לי חצי מהארטיק,לצחוק עלי שאני עובדת יותר מדי או לסחוב אותי מהמשרד לטובת חמש דקות של תה וקפה לא מוצלח.
הוא כבר לא יעיר אותי ברכבת יותר,ינסה לפלרטט איתי בכל רגע שהוא יכול ובעיקר יצחיק אותי וגם יצחק עלי.
והוא כבר...
הוא בעיקר יחסר לי מאוד.
והעיקר? אפילו תמונה אחת אין לי איתו. וזה ממש מוזר. אחד האנשים הכי קרובים אלי בבסיס,אולי אחד האנשים שבאמת הצליחו לסבול אותי מספיק זמן ואני אותם, והנה, גם זה נגמר.
ואני מחר ממשיכה לעוד איזה פרק לא נודע. יום מיונים ראשוני, שאני בטוחה שלא ינשא פירות בכלל,
אבל עדיין,ננסה,נשתדל....נתנו לי הרבה משימות ואני מנסה לעמוד בהן,בינתיים.
ובינתיים,אני עדיין בהלם מעצמי. כבר כמעט שנה ושלושה חודשים שאני בצבא.
שנה מאז שהגעתי למקום ההוא,שבו הכל התחיל.
"מהמקום הזה הכל התחיל.ממשיך הלאה ומתחיל כאן."
כל כך הרבה דברים עברו עלי בשנה האחרונה.
הצבא פיתח אותי,לימד אותי כל כך הרבה דברים על עצמי.הפכתי לבנאדם אהוב ברמות שאף פעם לא תיארתי לעצמי שיכולים לאהוב אותי. לא חשבתי אי פעם שיהיו לי כל כך הרבה חברים. שידאגו לי ויזכרו אותי לטובה,ובעיקר יחבקו אותי,כמו שקורה עכשיו.
ואני אוהבת את זה כל כך.
ולעזאזל,אני פשוט אוהבת אותו.
וכן,אני מודעת לעובדה שהכל מתבלבל לי. ואני גם מודעת לעובדה שזה אף פעם לא יהיה רציני מספיק,במיוחד אחרי שהוא גם חזר עמוס חוויות מהטיול שלו עם האמריקאיות בשבוע שעבר. ולא,לא הכוונה כאן בשיחות תמימות לאור ירח.
מקווה שיהיה כיף מחר. אני נוסעת עם ניר,סוג של איש שנוא שהפך לאט לאט לאיש שדי כיף איתו,בתקווה שיהיה בסדר.
והעיקר? מנסה למחוק אותו מהזיכרון שלי.
ולנסות למחוק זיכרונות אינטנסיביים של שמונה חודשים זה קשה.במיוחד שהם קשורים ברגשות.
ובמיוחד ובמיוחד,שברמת העיקרון,אין לי שום סיבה לזרוק את כל הזכרונות האלו לפח.זה שהוא מופיע בזכרונות הקולקטיביים שלי מהיחידה רק אומר כמה שהוא תמיד היה באיזור שלי.זה הכל.
יהיה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
