לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Life Is A Show


החיים הם במה ואני הרקדנית.מאחורי כל שיר וריקוד יש סיפור,מילים כתובות ומוזיקה. פעם אמרו לי שאני יודעת לספר סיפורים. ואני מספרת-רוקדת ושרה,כותבת ויוצרת. ברוכים הבאים למופע שלי.

כינוי: 

בת: 39

ICQ: 100005766 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2006

אלייך


"כל כוכב מאיר בשמיים...."

 

שיחה גוררת שיחה,והתפתחות אחרי התפתחות,ובכל זאת,קיימת הרגשה כללית של עמידה במקום.

לפחות זזו כמה דברים השבוע בעניינים אחרים,וסופסוף אני מקבלת קצת הכרה ממשית,וקצת יורדים לי מהגב,ושבוע הבא כנראה ירד מהגב שלי,בשעה טובה,הנשק הארוך,אחרי קצת יותר משמונה חודשים שאני נושאת אותו,הזמן הארוך ביותר שאני נושאת את אותו הנשק,עם אותו המספר הסידורי,על הגב.

 

ולגביו?

צלצול הודעת טקסט באחת בלילה,ממנו,מודיע לי שהיום ולנטיינ'ס דיי,ואני בכלל לא זכרתי.

משום מה,בער לו לדבר איתי ביום האהבה,ועוד להיות הראשון שאומר לי יום אהבה שמח,כשאני עמוק עמוק בצבא,והוא באזרחות....

 

הוא טען שאני סובלת מגעגועים אליו. אני אומרת שהוא סובל בדיוק מאותו הדבר,רק לכיוון ההפוך,ובין לבין עוקצת על כל מיני דברים,אבל עדיין.

 

שתיים וחצי לפנות בוקר,הטלפון מצלצל והוא על הקו.זוכרת שדיברתי איתו,זוכרת שזה היה הוא,לא זוכרת מילה ממה שאמרתי.לשאלה שלי מה התנהל בשיחה הוא רק אמר להגנתו (ולהגנתי?) שהייתי חמודה כל כך שהוא הצטער שהוא לא בבסיס כדי לבוא ולראות אותי,חצי ישנונית ובכל זאת מנסה להיות ערנית ורצינית.

אני,ביני לבין עצמי, פשוט חשדתי שאמרתי משהו רציני קצת יותר מדי.

הייתי אומרת שיסגיר את הכוונות האמיתיות שלי,העניין שאין כאלה.

בכל ארבעת החודשים האחרונים הוא מוזכר תמיד,בכל אחד מהפוסטים המעטים שכתבתי.

 

מאוגוסט,הכל כבר התחיל,אבל אם תרצו,מאוקטובר,כשעשיתי איתו שבת שהוגדרה ללא ספק כשבת הטובה ביותר שהייתה לי אי פעם בצבא,ולא מעט בגללו,חבר כל כך טוב שפשוט נהניתי להיות בחברתו שעות על גבי שעות,ללא הפסקה.

 

ואולי זה סוד הקסם שלו,שכל כך הרבה זמן היינו קרובים אחד לשני,ובכל זאת לא נוצר אף נתק?

תשעה חודשים שלמים שאני ביחידה,והוא אחד הזכרונות החזקים,והכרגע מאוד צורבים בבשר,כי הם נחרטים לעולמים ונגמרים,לתמיד.

מאי-יוני-יולי-אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר-נובמבר-דצמבר-ינואר-פברואר-מרץ.

 

אלוהים,כמה שהוא יחסר לי,ובכל זאת, חייבת לשים לכל העניין הזה סוף.

ללא הגדרה כלשהי,הכל רק יבלבל אותי אם יתמשך. וכרגע,זה רק ייצור יותר בלאגן מאשר יתרום לי.

 

ואחרי הכל?

"זה לא אותו דבר,מלבד הגעגוע,למשהו ידוע,שיר מהעבר הלא רחוק.כשכל האנשים,שרים אותו ביחד,נעלם הפחד.טוב לנו כל כך לישון עכשיו,ביחד...."-עברי לידר/זה לא אותו דבר

 

זה השיר הראשון ששרתי לו,אחרי שיכנועים גדולים מצידו,שבעצם,מתמצת את הכל לשורה וחצי,שתיים.

 

איך אומרים למישהו שהוא האהבה הכי גדולה שלך,שמצאת אותה,ובכל זאת,הוא חייב ללכת?

איך מנסחים פרידה?

נכתב על ידי , 18/2/2006 02:02   בקטגוריות פתאום כשנדמה....  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



15,552
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAydelvayss אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Aydelvayss ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)