השבוע האחרון די נראה כמו משחק תופסת הזוי למדי שלי ושל הבחור הנ"ל.
איש אחד,לא ממש מוכר,אבל עם שם משפחה שמעסיק את כולנו שעות נוספות-האחד והיחיד,מרפי.
לא הבירה,לא הפאב,אלא הוא בכבודו ובעצמו,המנסח של החוקים המובנים והלא-ברורים לחלוטין.
"מה שעלול להשתבש,ישתבש"
"מה שלא צריך לקרות לא יקרה,ומה שצריך לקרות,יקרה"
לפעמים,כשמחפשים משהו,בקדחתניות וביסודיות,לא מוצאים אותו גם אחרי חיפושים רבים.
ואז,כשלא מחפשים בכלל,מוצאים אותו מונח,ממש מתחת לאף....
חודשיים וחצי שאני כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם הרגשות שמציפים אותי.
מאז שאני והלוחם נפרדנו,רק התחלתי לעכל את עצם העובדה שהיינו יחד,ושקשר ידידות שהיה כל כך חזק מבחינתי "נשרף" ולא יחזור להיות כמו שהיה קודם,אף פעם.
לקח לי חודשיים וחצי בשביל להבין שאין שום אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה,שאני לא רוצה להחזיר את הגלגל אחורה,ומה גם,שאת מקומו של הלוחם כידיד טוב ודאגן בבסיס ואת החלל הגדול שהוא השאיר אחריו,התחילו למלא לי שורה של אנשים אחרים,חדשים,ולא פחות טובים ממנו.
בעניין הרומנטי-בזמנו לא הפסקתי לצחוק על המומנטום שהיה ללוחם כדי להתחיל איתי.שנייה אחרי שנפרדתי מהחבר הקבוע שלי זה חודשים רבים וארוכים,ושניה לפני סידרה של אירועים שישארו חקוקים לנצח בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי,ולא רק בזיכרון האישי שלי ושלו.
אז נכון,שהוא כמעט אבד לעד באותם האירועים,ודאגתי לו מאוד באותו הזמן,אבל הכל עבר.
מחר בבוקר,אור ליום ראשון ה-19/3,הלוחם וכל שאר חבריו היקרים ילכו להשתחרר.
ובזאת נחתם עוד פרק. תקופה די משמעותית בשירות שלי,ובכלל-תקופה שאני אזכור עוד הרבה מאוד זמן.תקופה שמאוד קשה לי,אישית,לשכוח,כי השתניתי בה המון,התבגרתי בעיקר.התפכחתי.
לא מעט זמן שאני מוצאת את עצמי "מקטרת" על כל מיני נושאים סביב חיי האהבה שלי,וכמה שמרפי לא אוהב אותי,
והשבוע-כנראה שמרפי החליט שניצחתי,או שהגיע הזמן להשתעשע,כי איך אפשר להסביר את העובדה שאחרי תקופה כל כך גדולה של "יובש",פתאום לא רק שיש לי בחור אחד,יש לי לפחות שניים?
וכמו תמיד,רק אני יכולה לסבך לעצמי את החיים,ולצאת ביום שישי לדייט ראשון חוויתי במיוחד,אחרי כל כך הרבה זמן,עם בחור חדש,שרק שישה ימים לפניכן לא הפסקתי להסתכל לו על התחת (מודה ומתוודה..ניסיתי לנחש מי הוא,בכל זאת! :) והוא,מצידו,אחרי סידרה של איומים על זריקת עיתונים באוויר ומתן אישור על לתת לו בעיטה בתחת כאות הוקרה מהיחידה, ביקש את מספר הטלפון שלי,ואתמול בלילה,בשקט בשקט,בין הבירה לשולחן הפאב,הוא הודה שחטא בדיוק באותה המידה.
אבל,אחרי הכל....אנחנו אנשים! אנשים צעירים! יש לנו הורמונים! זה די מובן! :)
והבחור עצמו? חמוד מאוד,ונהניתי איתו כל כך אתמול,רק חבל שגם אם אני רוצה,אני לא יכולה להיקשר אליו.
כי עוד שלושה שבועות,פעמוני הטיסה יצלצלו גם לו.
נכון לעכשיו,אני מחר בבית,וזה עד הודעה חדשה או שיוחלט אחרת,אבל מסיבות לא ממש כיפיות ולא הכי משמחות.
אולי ננסה להפיק מזה את המיטב?
בינתיים,אני משתדלת,כמו כל פעם מחדש.
שיהיה שבוע מצוין!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
