כל כך חם!
זה הדבר הראשון שיצא לי לחשוב עליו ברגע שיצאתי מהבסיס והגעתי לאיזורים בהם יש ציוויליזציה ואנשים חיים.
חום אימים!
והטמפרטורה רק עלתה בדרך לתל אביב, ומשם הבייתה.
הגעתי למצב שאני חייבת להגיע הבייתה,ומהר, כדי להפוך במהירות האפשרית משלולית צבאית (בגלל החום) לבחורה צעירה בלבוש מינימלי, כיאה לגל החום הזה.
יש לי השבוע אימון, וזה די הזוי.
השבוע יש גם טקס של יום השואה, ועבדתכם הנאמנה משתתפת בטקס- או יותר נכון, מכינה אותו..
קטע קריאה ארוך במיוחד, וכנראה ששני שירים.
(פרח של יהודה פוליקר, והמשקיות חינוך היקרות שלנו רצו גם את אפר ואבק,אבל..)
לאחר כ-4 שעות שמירה בש.ג. שלנו,שבהן השומר המזמר לא הצליח ללמד אותי בהצלחה רבה את השיר הנ"ל (במקום זה יצא לי בעיקר קולות של גיטרה חשמלית בלתי מכוונת....השיר הזה נוראי!)
החלטנו שאת אפר ואבק כבר לא נשיר, וכנראה שיש מצב שבמקום יהיה את "ניגע אל החלום" של שלום חנוך,אבל כנראה בגרסא של ריטה,כדי שלי יהיה כמה שיותר קל לשיר את זה, בהתחשב בסוג של דלקת גרון שאירגנתי לעצמי...
עשיתי את פסח ב' בבסיס, והאמת? שהיה די סביר, בהתחשב שאת רוב הזמן ביליתי או בשמירה, או בעבודה, או באירגון וסידור של כל מיני דברים.
מה שגם גרם לכך שעבדתי עד 4 לפנות ברביעי בלילה, כשהייתי צריכה לצאת ב-8 מהבסיס, ולמזלי שיש לפעמים יותר מזל משכל, כי קפצתי מהמיטה בדיוק בזמן..עוד דקה של התעכבות והייתי מפספסת את האוטובוס...
ולנסוע כל הדרך לעיר החוף.
ולעשות בדיקות דם, וסוג של מחזה אירוני, חיילת עם נשק ומדים מלאים הולכת ו"מאבטחת" את מאבחנות הדם שלה ברחוב, כל הדרך ממרפאת החיילים אל מעבדת הבדיקות :)
וחמישי בערב, עשיתי בייביסיטר. תוך כדי ביקור של ידיד טוב, ו-150 ש"ח ששולשלו ישר לכיסי :)
אתמול, ממש לא היו לי תוכניות, אחרי שפיספסתי את הנסיעה לכנרת עם כל החבריה של מר גיטר.
בשעה 11:30 טלפון, על הקו הקצינוס, חבר יקר. "בא לך לעשות משהו?" "האמת,שממש כן!"
אז נסענו לסינמה שיטי, וראינו את "סופשבוע ארוך" סרט מצחיק עד דמעות.
ופגשתי חייל שלי,שיורד עכשיו למ"כים. הוא אמר שאני נראית יותר טוב על אזרחי מאשר על מדים :)
ואחרי הסרט-הרצליה פיתוח,יושבים במקס עם טייק אוואי של שוקולטה, וטלפון ללוחם,שיבוא לבקר.
הרוטינה הרגילה,שעוד פעם לא עבדה כמו שצריך....רק שהפעם היה לי ממש לא נעים ושלחתי לו הודעה שאנחנו חותכים חזרה לאיזור שלנו כי הקצינוס עוד שניה נרדם לי על השולחן במקס....
ומחר צבא, אני צריכה להיות על הרכבת ב-7 בבוקר. כי ככה זה כשיש לי קצין ארור שמבחינתו אין דבר כזה איחורים.
אז מה אם האוטובוס הראשון שלי מהאיזור יוצא רק ב6:15 בבוקר. אותו זה לא מעניין!
מבחינתו (והוא הודיע לי את זה) הוא יכל לארגן לי יפה מאוד שאני אעשה לא רק את החג, אלא גם את השבת בבסיס,כך שבלל היה "סדר מדויק לגבי איך תגיעי בראשון בבוקר לחור בצפון".
מפקדים למופת יש לי, כבר אמרתי? (או שממש ממש לא...)
רק רוצה שהשבוע הזה ייגמר, כמה שיותר מהר. רק כמה שיותר....
שביזות יום א' במיטבה, כולל כאבי ראש מצורפים בילט-אין. פעם ראשונה שזה ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
