כל המלחמה הזו. זו באמת מלחמה, מי היה מאמין.
אפילו שזה היה הגיוני גם לפי "חוק ה-10", שאומר שבערך בכל עשור של המדינה הקטנה שלנו היה משהו גדול...
תחשבו על זה, זה באמת נכון...
"מצפון תיפתח הרעה"....ועוד מלחמה, הפעם ללא שם.די מוזר, גם קצת מעצבן.
היום קצת בתל אביב, אתמול קצת דברים שקשורים לצבא, מחר-צבא.
והיום? כמה שעות תלושות מהמציאות, באמצע עזריאלי עם החי"רניק.
ועל רקע התפאורה הנוראית הזו,אין דבר יותר טוב מאשר צחוק בריא וקרבה אנושית.
ומחר אני הולכת להיות שם כל כך לבד, כל כך לבד....
ביב כל כך כיף היום. מי היה מאמין ששני אנשים, שבקושי דיברו אחד עם השני בהתחלה (יותר צעקנו וירדנו אחד על השני,ללא הפסקה) רק לפני חודש וחצי, יהפכו להיות קרובים כל כך, רק מכורח הנסיבות.
(עוד אירוע, מקלט אחד, זמן חופשי בשפע, ושני אנשים עם יותר מדי פלפל באישיות...)
והאמת? שאולי, אולי. כרגע האפשרויות הן בלתי מוגבלות אבל גם סופיות לחלוטין.
והאירוניה במיטבה- שנינו מחר עולים על האוטובוסים הלא נכונים-כל אחד לכיוון הבית של האחר....
אני עולה למעלה, להיות עם כולם, כמו כל שאר החברים שלי-שם.
את הבשורה הזו קיבלתי בדרך חזרה מתל אביב, זחוחה ומאושרת קלות.
לפחות זה מחזיק אותי קצת, משהו לחכות לו.....
ובינתיים? חמושה במשקפי שמש ובפוזה קשוחה, "פייטרית" או שממש לא....
מי היה מאמין, מי היה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
