רק לפני כשבוע עידכנתי את ה"סופר לאחור" (או קאונטר,בלועזית צחה) ופתאום קפץ לי הזמן עד לבחינת הפסיכומטרי בצורה משמעותית,הולך ומתמעט.
עוד חודש, עם קצת עיגול פינות אבל כל מה שנשאר זה עוד חודש.
ואני? בינתיים איכשהו שורדת. גאה להגיד שלא האמנתי שזה יגיע אבל סיימתי לקרוא את שני המילונים,בעברית ובאנגלית.
הרמה חד משמעית מאכזבת,בתקווה שאני אמצא עוד משהו שיוכל לשפר אותה קצת.
מחר יש לי שורה של מבחנים ולכן אני קצרה בזמן היום, ובכלל בכל התקופה האחרונה.
אמנם עם כל השיבה הביתה הייתי צריכה לחזור ולכתוב ולעדכן באופן קבוע,
אבל כמאמר השיר-הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואם ברצוני בציון פסיכומטרי תקין גם הלמידה רבה וברוכה.
לשמחתי,גיליתי שיש תועלת לזיכרון הבלתי נגמר שלי. הוא באמת עוזר. מדי פעם,בעיקר בקטע של המילים.
בכל השאר- אין מה לעשות,אך ורק תירגול יביא את הישועה.
ועד אז- כאבי גב נוראיים שמפריעים לי (ואין לי כוח לטפל,יחכה עוד חודש,ככה זה,כנראה,בחיים האזרחיים.דוחים הכל בדיוק כמו בצבא).
הבחורצ'יק הבלונדיני חזר בשעה טובה לאחר שבועיים מהצבא, עם מתנה רק בשבילי! שפעת קומפלט, כל החבילה כולה מ-ת-נ-ה באהבה מצה"ל...צינון,דלקת גרון,שיעולים,חום ובעצם מה לא..
דאגתי לו מאוד, ההורים דאגו לי בעיקר (פן אני אחלה ואדביק גם אותם).
לבינתיים שורר סטאטוס קוו שבו הבלונדי חזר לצבא (עשינו הסכם שהוא יפזר את הוירוסים שלו בכל רחבי העיר שבה הוא "מטייל") ואני בריאה כמו שור, או לפחות חושבת שאני בריאה כמו איכרה פולניה. (טוב,באמת שאין לי מושג איך הגיעה לכאן איכרה פולניה,אבל זה משעשע,וכרגיל כולם אומרים שאני לא נראית ישראלית,אז שיהיה).
נמאס לי ללמוד, אני מתה לצאת.
הלוואי שהמבחן אמצע קורס הזה יהיה מאחורי, ושהבלונדי יחזור שבת.
הלוואי.
אז מישהו מקשיב שם? (האמת? שממש לא).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
