Life Is A Show

אני יושבת בבית כבר כמעט שלושה שבועות.

אמנם עובדת די הרבה בבייביסיטר, אבל כמעט לא נפגשת עם חברים (כי ככה זה כשאין אוטו) ובכלל רוב הזמן ישנה.

אז הייתי חולה בשפעת וזה נגמר.

ועוד שבוע עבר בשיעמום מטורף.

וקיבלתי 632 בפסיכומטרי.

וכנראה שרוב הסיכויים שאני טסה ב-24.5 לאטלנטה, ללפחות שלושה חודשים.

וכנראה, שביום חמישי, בשעה טובה, סופסוף- אני אתחיל לעבוד.

מקום חדש שפתחו, וכנראה שבמלצרות- שאף פעם לא עבדתי בה (למי שיש טיפים- אני אשמח!).

לפחות את הפדיחה הראשונית מנעתי- רצו לשבץ אותי ליום שישי בערב לבד, ואני ישר אמרתי שאני לא מוכנה שיזרקו אותי למים עמוקים כל כך..שאני רוצה לבוא כבר יום לפני, ושמישהו יהיה איתי.

החבר'ה נחמדים, מסתבר שאת חלקם אני מכירה מימי הביצפר.

לצאת מהבית קצת.

ועוד דבר אחד קטן-

הייתם מתפנים בתא שירותים שכזה?

וגם-עוד קצת כסף.

זה תמיד טוב.