השיר הזה מתנגן לי עכשיו.
ורוצה לכתוב.
אני חייבת.
אתמול לא נרדמתי...היום כבר הייתי ערה על הרגליים בשש וחצי בבוקר,כדי להעלות על ההסעת בוקר של הילדים ביישוב לתיכון שלי,ולעשות מתכונת בביולוגיה במשך שעות,שלמדתי עליה כל כך הרבה ואני חושבת שאני מוכנה.אני וקוזאק למדנו בטירוף שלנו.
את המיטה פגשתי רק בשתיים.
בדיוק בשתיים.
יצאתי מהמקלחת באחת וחצי.....לבשתי את אחת הטי-שירטים הגזורות שלי,האלו של הצופים,במקרה זו הייתה אחת של "אני לא רוקד שעצוב לי", של הפורום בבאר שבע מלפני כמה שנים טובות,שלקחתי מההורים שלי והצלתי אותה מלהגיע לפח.
אני אוהבת אותה מאוד. יש משהו בבגדים ישנים עם המון זכרונות שכאלה.
יש לי גם כמה חולצות של חמ"ן..אני לא יוצאת איתן מהבית...מהסיבה שהן הכי הרוגות בעולם.
הן מלפני משהו כמו 15 שנה. 'חמ"ן-תמיד בזמן'-זה מה שכתוב עליהן,ירוק על גבי הבד.
והסמל הזה,של חמ"ן,שכל השנים גדלתי עליו,כי אבא'לה היה שם,ואני גדלתי לעולם שבו אבא עם מדים זה חלק בלתי נפרד,והצבא לא זר לי.גם גרתי בבסיס שנה אחת,ויצא לי להיות שם כמה וכמה פעמים.
ככה זה כשאת ילדה של קצין בקבע...ובמיוחד אדם כמו אבא שלי.
אני אוהבת את אבא שלי המון.הוא אדם מיוחד מאוד.
וכל השנים האלו בצבא....אבל עכשיו זה נגמר.
קצת אחרי שאני אחגוג את יום ההולדת ה-18 שלי,אבא'לה הצבאי,יהפוך להיות אזרח בחזרה.ומשום מה דווקא הזיכרון שלו מחבק אותי עם המדים הירוקים כמו של החוגרים שעד לפני כמה שנים האנשי קבע היו לובשים גם תקוע לי עמוק בראש.
והריח הזה של המדים...אני זוכרת שחיפשתי אותו אצל עומר כשהוא התגייס.וגם אצל עמית(שבאופן משעשע,שניהם שייכים לאותו החיל הירוק,האהוב עלי כ"כ..).
ובכלל,מחפשת אותו בכל חייל שאני רואה,מחפשת אותו בעצמי...
חיפשתי את זה תמיד בצופים..ומצאתי את זה...תמיד הייתי כל כך מסודרת בצופים,עם החאקי מדוגם כמה שיותר,וכל כך אהבתי את כל עניין הסיכות והסמלים...כל החאקי שלי,בתקופת הפריחה של ההדרכה שלי,אי שם בין אמצע י לאמצע י"א,היה מפוצץ בסמלים.סיכות צבאיות של אבא,שכולם רצו שאני אביא להם אותן,סיכות של הצופים,סמלים שונים....בכל מקום שהיה אפשר אני תקעתי משהו.בחורה יצירתית.
והאמת? אני מתגעגעת לזה.מתגעגעת לצופים.אבל אני יודעת שהצבא מגיע עכשיו וכל המסגרת הזו שעכשיו נוזלת לי מהידיים לאט לאט אבל בשיטתיות-כל מה שנשאר לי עכשיו זה שתי בגרויות ומסיבת סיום לעבור,ואז זהו.
אבל אז יבוא צבא,ואני יודעת שיהיה לי טוב.
היום הייתי בביצפר במתכונת בביולוגיה.חמש שעות כמעט ברציפות,של שלושה חלקים שלמים וכל כך נוראיים.ולמדתי,באמת שלמדתי,ובאמת שאני יודעת את החומר מאוד טוב ואני אחד האנשים שבאמת מבינים ביולוגיה,אבל היה לי קשה.
כולם אמרו שהיה מעצבן...אני הרגשתי לא טוב עם עצמי.ואני שונאת את ההרגשה הזו.
ההרגשה הזו,שאני יודעת שאני יכולה,אם רק הייתי מתאמצת יותר.
ואז,ישבתי ודיברתי עם שיר'קי הג'ינג'ית,שהיא אחד האנשים שהייתי מתה להתחבר אליהם יותר...יותר משיחות שיוצאות פעם בכמה חודשים..עידכנו אחת את השנייה...כל אחת והחיים המטורפים שלה.
אחרי זה ישבתי חצי שעה בתחנת ההסעה וחיכיתי להסעה שלא באה.מסתבר שביטלו אותה,אז הלכנו לרחוב הישן שלנו ברעות,אני וטולי,אחי הקטן והחמוד,שהאמת כבר לא ממש קטן,הוא בן 9..הוא כבר ילד גדול ומגיע לי כבר עד לסנטר.
הגענו לשכנים שלנו,והיינו אצלם רבע שעה בערך,כי מסתבר שאבא בבית אז הוא בא לקחת אותנו.
ואנחנו חשבנו שהוא היום בצבא...הוא עוד הולך לשם לפעמים.אבל בסוף החודש הוא עוזב סופית.
עד אז,דיברתי עם הבן הגדול של השכנים שלנו,שגדול ממני בשנתיים ועושה את אחד התפקידים הכי ג'ובניקיים שיש.
הוא שאל אותי מה קורה איתי..ואיך הולך..ומתי צבא..והתחלנו לדבר על כל העסק הזה.מתי גיוס וזה שהמסלול שלי אחלה (סופסוף מישהו שממש מפרגן!) וגם קיבלתי עצה-
אל תתגייסי עם חבר.
ואמרתי לו- אני יודעת,אני אקרע לגמרי. ראיתי מה קרה לי כשהאקס שלי התגייס.
ומכל הסמטוכה הזו ששפכתי כרגע על הדף,ופשוט לא בא לי להתחיל לסדר,
אני רק אגיד שאני יודעת,אני צריכה וחייבת פוסט באורך הגלות לעצמי,לספר הכל אחת ולתמיד.
אבל עד אז,אני אלך לי לנוח קצת.המוח קצת נרגע.
כמו אתמול,בשתיים לפנות בוקר,כשהלכתי לישון עם חיוך על הפנים,אחרי שפתחתי את אחת המחברות יומן שלי,שאני כותבת בהן לפעמים,ומצאתי כמה דברים שכתבתי לפני חודשיים,ואחד מהם היה על עמית..וקראתי את זה וחייכתי.
ואז כתבתי את ההמשך שלו.אני כותבת את זה עכשיו כי אני יודעת שיהיה לזה סימוכין בעתיד.
לכל דבר יש ייעוד.זה מטריף אותי כל פעם מחדש.
ושוב אני חוזרת לאותה השיחה מפעם,שבאופן משעשע משהו,הייתה עם עמית-
שאת הכל אנחנו עושים כדי להשאיר אחרינו משהו.
(או לפחות ככה אני מרגישה עם הכתיבה שלי.מתעדת כמה שיותר,לפני שהזיכרון שלי יפסיק לפעול)
כשעצמתי עיניים,ניסיתי לשווא
להזות את פנייך .....
....בצילו של יום קיץ הולך ודועך
הכל הולך ודועך.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
