קיץ
וחם,ולח.
היום יש לי חצי שנה רשיון.
חצי שנה אנחנו גרים בבית שלנו
ואבא שלי מהיום אזרח לכל דבר.
וזה מוזר
איך שהזמן טס
ואיך גדלתי כ"כ-אני כבר בת 18?
חודש יוני היה פשוט חודש מטורף.אין שום הסבר אחר.
בכלל,כל התקופה מסביב היומולדת שלי הזויה בטירוף.
קניתי מדים.כבר אמרתי את זה,לא? בשני ושלישי הייתי עסוקה עם המדים.
נכון לעכשיו אני בעלת סטוק מטורף של מדי א' שלא היה מבייש אף חייל בשירות חובה.
וממש ממש יפה לי עם מדים-הירוק ממש מתאים לי לעיניים ולשיער.
אמא אמרה שאני אהיה חיילת יפה. מעניין אם זה באמת יהיה ככה.
השלל נכון לעכשיו עומד על שני זוגות נעליים תקניות-
מגפיים של מגב מלפני שנה וקצת,כשנסעתי לפולין,שהן נעלי חיילות תקניות לחלוטין,
ונעלי ספורט שחורות של סקוני,שכנראה יצילו אותי קצת-הנעליספורט השחורות היחידות שהן גם תקניות לחיילות ונראות נורמלי :)
3 זוגות מכנסיים צבאיים ירוקים גבוהי מותן במידה 40 (לקחתי קצת גדול,שיהיה)
שתי חולצות ארוכות שרוול במידה ב' (מידות מוזרות של צבא)
שלוש ירכיות (חולצות קצרות ומאגניבות) במידה 40 (שוב,קצת גדול)
חגורה עבה וירוקה במידה ארוכה (ואני חושבת שעשיתי טעות,כי המידה השנייה,הקטנה יותר,הייתה בול,ובכל זאת לקחתי את הגדול יותר.אבל שטויות-תמיד אפשר להחליף.וגם ככה זה ספיירים!)
כומתת בקו"ם טרייה לחלוטין,שיהיה
ומשהו כמו 10 זוגות גרביים צבאיות,ככה שיהיה-נישארו לנו עוד נקודות והיה צריך לגמור אותן איכשהו.
ורק להדגיש דבר אחד-זה לא עלה לי אגורה!
כמה כיף שיש אבא בצבא.
סליחה,היה בצבא.
אוף :(
עד שהתחיל להיות מעניין,שיצא שחברים שלי משרתים אצלו בבסיס.
רק אתמול היינו אצלו בבסיס,לקחת כמה דברים מהחדר שלו-שקיות ענקיות מלאות בחוברות של הפסיכומטרי שאני מתכננת לעשות בשעה טובה לפני הגיוס ועוד כמה שטויות,ושלחתי הודעה לעמית-אם הייתה לי האפשרות לראות אותו הייתי מאוד שמחה.
היינו שם שעה ומשהו,ואז אבא לקח אותי לעבודה של אמא בתל אביב.איך שכבר הגעתי לשנקין,בערך שעה אחרי,קיבלתי הודעה מעמית "מתי??" ואז גם מסתבר שהוא כנראה גם בכלל לא בבסיס,כי מחר יש לו בגרות והוא עושה אותה במקום מחר.
ואוף :(
אני קצת מקטרת ובתכל'ס אין לי מה.
אז יש לי סיפורים הזויים קצת,כמו סיור למציאת נעליים ואביזרים להופעה שלי ל"פרום" במסיבת סיום שנקטע באמצע כי כייסו לאמא שלי את הארנק באמצע שנקין.קטע ממש ממש לא נעים ומלחיץ.הנזק די מוזער אני חושבת,כי רצנו ישר למשטרה (וכמה הלכנו! עשיתי קצת ספורט סופסוף!) אבל עדיין-העוגמת נפש נגרמה.אמא שלי החמודה הזו כל כך נלחצה,אבל יהיה טוב.
היא רק צריכה למצוא ארנק חדש עכשיו :)
ואני בסופו של דבר גם יצאתי עם שלל-צמיד פלסטיק עבה ליד,בצבע כתום בול כמו שיש בחצאית שלי,ונעליבובה של גזית בצבע אדום-בורדו,עם מין ציורים של ילדות קטנות עליהם,ממש יפות,חצאית מעטפת-שנטי בצבעי קשת משתנים-ורוד-סגול-צהוב-ירוק-תכלת-כחול,ותיק צד זרוק עם אלפי פסים שמצאתי באיזה חנות צדדית עם מוכרת שהייתה פעם בעצם מוכר :)
אבל לסיומו של חודש,אחד המיוחדים שאני אולי אזכור תמיד,יש לי רק דבר אחד להגיד-
אני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני
בת 18,בוגרת תיכון,מגמה ביולוגית-כימית-ריאלית,לפני גיוס,קצת בחורה,קצת ילדה,קצת שקטה וקצת רועשת
אבל תמיד אופטימית :)
ובנימה פחות אופטימית-
נעמי שמר נפטרה החודש,והיום נפטר גם אריק לביא,שניהם מסרטן.
מה לעזאזל קורה בזמן האחרון? הסרטן מגיע לכולם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
