אני מקווה שהפעם ישראבלוג לא יעשה לי צרות,כי כבר כתבתי את הפוסט הזה פעם אחת והוא נעלם.
בזמן האחרון בכלל,יש הרבה מאוד צרות כאן ב"גן עדן" למה זה קורה?
אז היום אוגוסט,וזה מדהים איך שהזמן טס.לי נשארו עוד שלושה חודשים וחצי עד הגיוס.
זה הכל,בהתחשב בזה שאני סופרת עוד מלפני החצי שנה. הזמן רץ!
היום בערב זה כבר ט"ו באב,ומחר בערב ניצנים ומשינה,ובבוקר נגרו מתגייס,
וזה עדיין לא נקלט לי.
נכון לעכשיו אני ממש לא מרגישה טוב-סחרחורות וכאבי ראש כשאני זזה ממקום למקום ותחושה לא טובה בכלליות.כנראה שזה קשור איכשהו לחום הזה שיש בחוץ ולעניין שכנראה באמת חטפתי משהו.
אולי זה חלק ממחלת ה"כולם נעלמים",כשכל יום מגלים שעוד בנאדם התגייס ועוד אחד...
אז נכון,לי יצא טוב והרבה חברים שלי מתגייסים אחרי,אבל עדיין,ההרגשה מוזרה.
עד עכשיו תמיד הייתי רגילה שאנשים שמתגייסים הם "מעלי" במידה מסוימת.שכבה מעלי,אנשים עם יותר אחריות,יותר בגרות...אלה ששלוש שנים מעלי,שהיו המדריכים שלי,שנתיים מעלי,שנה מעלי,שגם באיזשהו מקום הייתה היררכיה שבה הם נמצאו מעלי.
ועכשיו? עכשיו זה החברים שלי,השכבה שלי,אנשים שנמצאים באותו מצב פחות או יותר כמוני,שלמדו איתי וסיימו איתי ועכשיו הם ממשיכים הלאה,לצבא.
מצד אחד אני שמחה שאני מתגייסת בנובמר,כי זה מה שנקרא הגיוס אמצע,לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי.
מצד שני,הייתי יותר ממעדיפה להתגייס כבר עכשיו,ולצאת מהמצב הזה של החוסר ידיעה,של החופש ללא גבולות הזה שמרוב שהוא חופשי הוא גם מאוד מאוד ביזארי.
בנובמבר אני מתגייסת,ובארה"ב ייערכו שוב בחירות.אמנם זה רק עוד כמה חודשים,אבל כבר עכשיו המערכת הפוליטית שם פועלת בקצב מטורף.
כאן יש סירטון די משעשע,שבוחן את שני המועמדים לנשיאות ארה"ב (וגם בערך העולם) באור מיוחד :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
