יותר מדי עידכונים לשבוע אחד,ואין לי כוח.
יש התפתחויות חדשות,קרה הרבה ובעצם לא קרה כלום.
השיר אושר,אנשים קראו אותו והתרגשו,
הוא קרא אותו והגיב בדיוק במילים שרציתי לשמוע.
וחוצמזה? כלום.
לא יהיה כלום
למה אני משלה את עצמי,למה?
וזה מדהים,כי הוא באמת גורם לי להרגיש מה שאף אחד אחר לא,מאז הוא
ואני משתגעת מזה
מחר אני נוסעת לסיני,לשבוע.
מקווה לחזור עם סיפורים וחוויות וקצת יותר אושר בלב,
מאשר האומללות הזו.
אז כן,יש לי חברים ואתמול היו לי בסביבות הארבע אופציות ליציאה.
בסוף לקחתי את האוטו ויצאתי לחברים שלי,וישבנו כולנו וקישקשנו שטויות עד שלוש לפנות בוקר.
כיף להשתגע איתם.אני אוהבת אותם מאוד.אני מרגישה אני. וזה טוב.
אני וטלי הישתגענו לנו ביחד באוטו,והיה ממש מצחיק. הצנף הקטן ואני ישבנו ודיברנו כמו תמיד והוא סופסוף מתחיל לשמוע את כל הסיפורים שלי ומשתגע מצחוק.
הבאתי להם את "יוני ודצמבר" כי עוד חשבתי שיש סיכוי שהוא יגיע ואני אראה אותו.
אבל לא.
הם,מצידם,אמרו שאני כותבת ממש יפה ולא ידעו שאני גם עד כדי ככה מרגישה כלפיו.
פאקינג,אני רוצה לראות אותו.באמת
ולדבר איתו יותר מדקה בטלפון כששנינו נוהגים,כל אחד לכיוון אחר.
מיואשת
|
|
|
|
בעיר יפה ומלאת געגועים
אני הולך להתמסר לרצונות שלי, להסתבך
וליופי שמעיף אותי לעננים
התלהבות כזאת, חסרת מעצורים
עכשיו אני בולע את הרוק שמצטבר לי
בחלל הפה
הזדמנויות כאלה בחיים לא יהיו הרבה
בחולצת פסים דקה וכובע משונה
זה העיניים שעושות את ההבדל
כזה יפה
עכשיו אני נבהל ואז חוזר
לוקח את הזמן לא ממהר
אני שומע מבחוץ
שהפה שלי אומר, מה הפה שלי אומר
עכשיו זה לתמיד או לוותר
ובאתי לאחד, יצאתי עם אחר
במכונית יפנית חדשה
בירידות אני דוהר
אירוני משהו,אני שומעת את השיר הזה,מתעמקת במילים-זו בדיוק אני,בזמן האחרון.
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
